בכלל לא מתה
נאשם הועמד לדין על רצח אשתו. כל ההוכחות נגדו היו
נסיבתיות משום שגופתה מעולם לא נמצאה.
כשהגיע תורו לשאת את נאום הסיכום, קם עורך דינו
ופנה אל חבר המושבעים:
"לא אלאה אתכם בסיכום המשפט מחדש. הלקוח שלי לא
יכול להיות אשם ברצח אשתו, שכן בעוד דקה היא תכנס
לאולם המשפט מדלת זו" והוא הצביע על דלת צדדית באולם.
כל חבר המושבעים פנו לכיוון הדלת, אך לאחר דקה, חזר
עורך הדין לנאום:
"אומר לכם את האמת, אשת הנאשם לא אמורה להגיע, אבל,
עצם העובדה שכולכם הפניתם את הראשים לכיוון הדלת
מצביעה על כך שבכל זאת, הלקוח שלי נהנה בלבכם מספק
סביר.
ספק סביר הוא כל מה שצריך כדי לזכות את הלקוח שלי".
חבר המושבעים פרש כדי להחליט ולאחר שעה קלה חזר
והרשיע את הנאשם ברצח.
"אבל איך יכולתם להרשיע את הלקוח שלי ברצח לאחר
שכולכם פניתם לכיוון הדלת והמתנתם דקה שלמה שהנרצחת
תכנס דרכה", התפלא עורך הדין.
השיב ראש חבר המושבעים: "אמנם, אנחנו הפנינו מבטנו
לדלת, אבל שמנו לב שהנאשם לא!" |