ד.ש. (חסוי - פסול דין)

באמצעות עמותת ש.פ.ר.

ע"י ב"כ עו"ד עופר קאופמן     התובע

נ ג ד

1. עזבון המנוח ש.ש. ז"ל

באמצעות מנהל העזבון עו"ד ש. קמחי

2. י.ש.

ע"י ב"כ עו"ד ש. קמחי

3. ע.ש. (חסוי - פסול דין)

באמצעות אקי"ם לאפוט'

ע"י ב"כ עו"ד א. לאואר

4. א.ש.

5. א.ח.

הנתבעים

פסק דין

1.  א. המנוח, ש.ש. ז"ל, הלך לעולמו ביום 19.10.03 והותיר אחריו

צוואה, צוואה בפני עדים, מיום 7.3.1999 (להלן: "הצוואה").  

ב.  הצוואה קוימה , ללא התנגדות, ביום 18.7.05 (ת.ע. 105790/04). ב"כ הנתבע 2 מונה כמנהל עזבון.  

2.  בצוואה זיכה המנוח את בנו, הנתבע 2, בכל עזבונו, תוך שהוא מעניק לאשתו זכות מגורים בדירת המגורים המשותפת לכל ימי חייה ומדיר את שאר ילדיו, ביניהם התובעים בשתי התובענות שבכותרת.  

3.  בשתי התובענות שבכותרת עותרים התובעים, כל אחד בתביעתו, למזונות מעזבון אביהם.  

4.  א. זכאותם העקרונית של התובעים למזונות מן העיזבון נקבעת על פי

הוראות סעיפים 56 ו-57 לחוק הירושה, תשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק הירושה"). 

ב.  זכאותם העקרונית של התובעים תמומש עם קביעת נזקקותם למזונות על פי סעיף 56 לחוק הירושה תוך בחינת אמות המידה המנויות בסעיף 59 לחוק הירושה (ר' שוחט, גולדברג, פלומין דיני ירושה ועזבון, מהדורה שישית, הוצאת סדן עמ' 137-136; ע"א 530/80, 398 שחר נ' שור לו(2) 281; ש. שילה, פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה - 1965, (חלק ב') 28; ע"א 181/78 דורון נ' עזבון נחום לב(3) 533; ע"א 393/93, פלוני נ' עזבון ישראל לויט ז"ל תק-על 94(2) 563), ליישום הכללים, ר' תע (ת"א) 7721/00 פ.י.נ' מ.ר. ואח' דינים משפחה ב' 328; ת.ע. (ת"א) 6100/01 פ.ק. נ' ז.ח. דינים משפחה ב' 180).  

רוצה לומר, המבקש לזכות במזונות מן העזבון (התובעים בענינינו) חייב לעמוד בנטל שכנוע כפול: המשוכה הראשונה - השיוך המשפחתי (ס' 56, 57 לחוק הירושה) המשוכה השניה היותו זקוק למזונות (סעיפים 56+59 לחוק הירושה). 

ג.  לאחר קביעת זכאותם של התובעים כאמור ניתן לפנות לקביעת מידתם של המזונות ושיעורם. מידת המזונות תקבע אף היא על פי אמות המידה המנויות בסעיף 59 לחוק הירושה (ע"א 343/93, פלוני נ' עזבון לויט, שם).  

ד.  אמות המידה המנויות בסעיף 59 לחוק הירושה משמשים, איפוא, הן לקביעת הנזקקות והן לקביעת מידת המזונות, מקום ונקבעה הזכאות למזונות. מדובר בשורה של נתונים עובדתיים שכולם צריכים להיות לנגד עיני בית המשפט - כולם עד אחד אך לא רק - כשהוא בא להחליט בשאלת זכאותו העקרונית של התובע מזונות ואם החליט בחיוב, בקביעת מידתם ( ע"א 181/78, דורון נ' עזבון נחום לב(3), 533). 

לפיכך, על בית המשפט ליתן דעתו לשורת הנתונים המנויה בסעיף 59 לחוק הירושה ולכל נתון רלבנטי נוסף. לאור כל אלה יגבש את ממצאיו ומסקנותיו (ע"א 181/78, דורון נ' עזבון נחום, שם).  

5.  א. בחינת אמות המידה המפורטות בסעיף 59 לחוק הירושה מלמדת, כי

בקביעת הזכות למזונות ומידתם יתחשב בית המשפט בין השאר - ואין מדובר ברשימה סגורה - בנתונים הנוגעים לצרכיו של התובע, צרכים הנלמדים מרמת החיים של המוריש ושל התובע כפי שהיתה ערב מות המוריש ובשינוי שחל, אם חל, בצרכיו של התובע עקב מות המוריש (ס' 59(3)) מכאן, ובמקורות העומדים לרשותו של התובע לסיפוק צרכים אלה מכאן: מה שהוא עשוי לקבל מהעזבון (ס' 59(2)); ברכושו (ס' 51(4)); בהכנסתו ( ס' 59(5)); במזונות שהוא זכאי לקבל על פי סעיפים 2, 3 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט - 1959 (ס' 59(16)) ובשווי העיזבון.  

ב.  המחוקק לא קבע סדר עדיפות בין אמות המידה השונות ומשקלן היחסי של אמות מידה אלה, כמו גם את הזיקה בין אמת מידה אחת לרעותה, משתנים בכל מקרה, על פי נסיבותיו.  

  זאת ועוד, החוק מחייב את ביהמ"ש 'להתחשב', ליתן תשומת לב לאמות המידה המנויות בסעיף 59 לחוק הירושה ואינו קובע זיקה שבחובה בין הנתונים לבין ההכרעה השיפוטית. התוצאה הסופית אליה יגיע ביהמ"ש אינה תלויה, בהכרח, בקיומן ו/או במשקלן של אמות המידה הללו (ע"א 181/78 דורון נ' עזבון נחום, שם) הן באשר לקביעת הזכאות והן באשר למידתה.  

התובענה בת.ע. 105791/04

6.  התובע, יליד 12.7.06, חסוי הסובל מפיגור שכלי. אין מחלוקת בדבר זכאותו - העקרונית - למזונות מהעיזבון מכוח סעיפים 56-57(א)(2) לחוק הירושה. הנתבעים 1,2 חזרו בהם מטענתם בכתב ההגנה ובסעיף 4 לתצהיר עדות ראשית של הנתבע 2, כי הנתבע אינו עונה להגדרת "ילד מפגר" לצרכי סעיף זה (ר' הצהרת מנהל העיזבון וב"כ הנתבע 2 בעמ' 14 לפרוט' למטה וכן נספח ב' לתצהירו של עת/2). ככזה זכאותו העקרונית עומדת לו גם אחרי גיל 23.  

7.  בענינינו שוהה התובע במעון סביון בבנימינה. הוא מתפקד ברמה בינונית גבוהה ועצמאי בתחום חיי היום - יום. לתובע אין כל רכוש (ס' 59(4)) והוא אינו עשוי לקבל מהעזבון (ס' 59(2)) או מכוח סעיפים 2, 3 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט - 1959 ( ס' 59(6)) מאומה. לתובע הכנסה בדמות גימלת הביטוח הלאומי בסכום של כ- 2000 ₪ לחודש. 80% מהגימלה עוברים ישירות לאוצר המדינה לכיסוי שהותו של התובע במעון. 20% הנותרים, סכום של כ- 400 ₪ לחודש, עומדים לרשותו ומשמשים לספוק צרכיו והוצאותיו הנוספים (ר' לענין זה תצהירו של עת/2, נציג אקי"ם לאפוט', שלא הוכחש בהקשר לנתונים שפורטו לעיל). לתובע הכנסה נוספת מעבודתו בתעסוקה שיקומית בסכום זניח של כ- 80 ₪ לחודש (ס ' 3 לתצהיר עת/1 מנהל המעון וכן עדותו של עת/2 בעמ' 5 לפרוט' ש' 23). על פי המסמכים שצורפו להודעות ב"כ התובע מיום 9.5.06 (בהמשך להצהרתו של ב"כ התובע בעמ' 16 לפרוט' ש' 24) עומדת לזכות החסוי, בחשבון האפוט', בכרטיס האישי שלו, יתרת זכות של 2,049 ₪.  

8.  אין מחלוקת שהתובע מקבל את צרכיו הבסיסיים מהמדינה במסגרת ההשמה לה הוא זוכה במעון סביון בבנימינה. כך מעיד עת/1 בעמ' 4 לפרוט' ש' 22-26: אוכל, ביגוד, טיפול רפואי (כולל הסעה למקום הטיפול) בנוסף יש במעון צוות מדריכים ויש לו לתובע, אף מישהו שמשגיח עליו. המדינה אף נושאת בעלות יציאתו של התובע לביקורים אצל אמו, אחת לחודש לפחות, כולל עלות בן הלוויה. המדינה אף נושאת בעלות ביקורה של האם אצל התובע במעון בו הוא שוהה (עת/1 עמ' 5 ש' 11-13). מעבר לביקורים אצל אמו לא מענין את התובע כלום. כך לשון עת/1 בעמ' 5 לפרוטוקול ש' 6-8. עם זאת זוכה החסוי לשעות פנאי יחד עם האחרים השוהים במעון ( עת/1, עמ' 5 לפרוט' ש' 15-17). אם היציאה לאירוע מאורגנת העלות ממומנת על ידי המדינה (עת/1 עמ' 5 לפרוט' ש' 25). ומה עם מעבר לכך - רכישות קטנות, מתנות, 'בזבוזים' ? לחסוי יש סכום של כ- 400 ₪ לחודש - 20% מיתר הגימלה והשתכרות מתעסוקה שיקומית. זה האקסטרא, כלשון עת/1 בעמ' 5 לפרוט' ש' 25, ומה שיש לתובע לא מספיק לספק את 'האקסטרא' (עת/1 עמ' 6 לפרוט' ש' 14-17). עוד למדנו, והפעם מפי עת/2, כי לתובע יש מבקרת שמגיעה אליו אחת לחודש (עמ' 11 8-9) ויש לו הקצבה ממותר הקיצבה, מהקופה שלו, לרכישות שעושה עבורו המבקרת. משכך מה חסר לו לתובע? 

9.  בתצהיר עדות ראשית של עת/2 מפורטים הצרכים הנוכחיים והעתידיים של התובע- ולא אפרט - ר' ס' 8 א-ג - כדי 54,700 ₪ לשנה בנוסף לטיפולים רפואיים, פארא רפואיים וטיפולים אלטרנטיביים, והוצאה חד- פעמית של 8000 ₪ בממוצע אחת ל-4 שנים (ר' גם נספח ג' לתצהיר).  

התובענה ב- ת.ע. 105792/04

10. התובע, יליד 1968, חסוי, הסובל מפיגור שכלי בינוני ואפילפסיה. מילדותו אושפז התובע במוסדות שונים, ומאז שנת 1997 הוא מאושפז בבית חולים 'נווה יעקב' בפתח תקוה. התנהגותו הינה חסרת שפוט, הוא בעל סף גירוי נמוך, התנהגותו אלימה. הוא מהווה סיכון לעצמו ולסביבה. התובע זקוק להשגחה מתמדת ולפיקוח רפואי קבוע. התובע אינו עובד ולא מסוגל לעבוד (ר' תצהיר עת/3 שלא הוכחש ולא נסתר בענין זה לרבות נספח ב' לתצהיר). לתובע נקבעה דרגת אי כושר של 100% על ידי המוסד לביטוח לאומי והוא מקבל גימלת נכות כללית. התובע לא אובחן כחולה נפש וגם לא כמפגר, על פי חוק הסעד (טיפול במפגרים) תשכ"ט - 1969, על ידי ועדות האבחון הבין משרדיות אם כי אובחן כמפגר בבדיקות פסיכולוגיות שנערכו לו המצביעות על מנת משכל נמוכה.  

11. א. על בסיס נתונים אלה מבקש מנהל העזבון וב"כ הנתבע 2 לשלול את

זכאותו העקרונית של התובע למזונות שכן הוא לא אובחן כמפגר - מה שנכון - על פי חוק הסעד (טיפול במפגרים), תשכ"ט - 1969. גם עת/3, אישר כי אין בידו מסמך המלמד על כך כי התובע הוכר כמפגר במשמעות חוק הסעד (טיפול במפגרים), תשכ"ט - 1969.

ב.  עם זאת, זכאותו העקרונית של התובע עומדת לו בהיותו נכה וכל זמן נכותו.

ג.  המונח ילד נכה אינו מוגדר בחוק הירושה. פרופ' שילה נדרש בספרו "פירוש לחוק הירושה" תשכ"ה - 1965" לפרשנותו של מונח זה. לדעתו יש לפרש מונח זה פירוש מרחיב ולהכיר בזכותו של כל אדם שיש לו פגם כלשהו המונע ממנו לפרנס את עצמו, למזונות מהעיזבון גם אם לא "נפגע באחד או באחדים מאיברי גופו ללא אפשרות לחזור לאיתנו" (אחת ההגדרות של ערך 'נכה' במילון אבן שושן). נכה הינו גם מי שסובל ממחלה שאין לה בטוי חיצוני באחד מאבריו (שילה, שם בעמ' 39-38). מעבר לכך, ניתן ללמוד היקש מחיקוקים אחרים הדנים במונח זה כמו דיני הביטוח הלאומי. ילד נכה, מוגדר בסעיף 221 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] כ"ילד שהיה לנכה בהיותו בין בישראל ובין בחוץ לארץ, לפי מבחנים ותנאים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה." בתקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה), תשנ"ח - 1998 מוגדר התלוי בעזרת הזולת, או הזקוק להשגחה מתמדת או שיש לו ליקוי מיוחד או הזקוק לטיפול רפואי מיוחד 'כילד נכה' והכל בטרם מלאו לו 18 שנים.  

ד. בנסיבותיו הוא עונה התובע, לעניות דעתי, למונח 'נכה'. התובע חסר יכולת לתפקד בצורה נאותה וחסר יכולת להתפרנס בעצמו מחמת הפגמים / הליקויים שבו. ככזה זכאי הוא, עקרונית לפסיקת מזונותיו בכפוף לקביעת נזקקותו כאמור.  

12. בענייננו שוהה התובע במוסד 'נוה יעקב בע"מ" ומתקיים מקיצבת נכות בגובה של כ- 2000 ₪ לחודש. 80% מהקיצבה משולם למוסד והסכום הנותר לצרכים אישיים של התובע. לתובע אין כל רכוש (ס' 59(4)) והוא אינו עשוי לקבל מהעזבון (ס' 59(2)) או מכוח סעיפים 2,3 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט - 1959 (ס' 59(6) מאומה. התובע מקבל את צרכיו הבסיסיים מהמדינה ודומה, כי לא היו לו הוצאות מיוחדות שכן נצברו עבורו בחשבונו כספים בסכום של 5000 ₪ - 7000 ₪ ( עמ' 12 לפרוט' ש ' 18-20). לא נעשה בכספים אלה שמוש לצרכים המיוחדים הנטענים. משכך מה חסר לו לתובע? 

13. בסעיף 12 לתצהיר עדותו הראשית של עת/3 מפורטים צרכיו של התובע כדי 30,000 ₪ לשנה. ומכוונות לעלויות שהיה של התובע מחוץ למעון, עלות מבקרת, והוצאות בלתי צפויות.  

הנזקקות של התובעים 

14. עינינו הרואות, כי התובעים, בשתי התובענות, קיבלו ומקבלים למעשה כיסוי מלא

לצרכיהם הבסיסיים. הוראת סעיף 59(3) מורה לנו להתחשב ברמת החיים של היורש טרם מות המוריש ובשינויים שחלו ברמת חייו זו בעקבות מותו. אין מדובר בשיפור של רמת החיים של היורש רק משום ש'לפתע פתאום' נוצר מקור כספי שיכול לשמש לכך. בענינינו, השינוי היחידי שניתן להצביע עליו הוא הצורך בביקורים של התובעים אצל האם יחד מלווה צמוד, ביקורים שהתקיימו גם טרם פטירת האב המנוח אם כי במינון נמוך .  

15. א. הפסיקה בחרה ליתן 'למבחן הנזקקות' הכולל בחובו גם את מידת

המזונות, פרשנות מצמצמת. הטעם לכך - מתן עדיפות 'לרצון המת' אשר החליט להדיר את הזכאי למזונות מעזבונו על פני הרצון לשמור על זכות התלוי למזונות. הפסיקה ראתה בתשלום מזונות מהעזבון חריג לכלל היסוד בדיני צוואות " מצווה לקיים את דברי המת ". כחריג, בחרה הפסיקה לצמצם אותו כדי תשלום 'הצרכים ההכרחיים', תשלום שיש בו משום פגיעה נסבלת 'ברצון המת' (שוחט, גולדברג, פלומין שם עמ' 137, ע"א 632/89, לירז סעדון (קטין) נ' עזבון ג'ורג' ז"ל תק-על 90(3) 681), פלוני נ' עזבון ישראל לויט שם). 

ב.  בהתייחס למזונותיו של מי שצרכיו מסופקים ע"י המדינה קובע ש. שילה (שם), כי לכאורה אין הנכה, שהוצאותיו מכוסות ע"י המדינה, זקוק למזונות כיוון שהוא ממומן לכאורה על ידי המדינה. לכאורה, אומר פרופ' שילה , שכן מצב זה לא נמנה על אמות המידה שבסעיף 59 לחוק הירושה אם כי ניתן להוסיף מצב זה משום שאין מדובר ב"רשימה סגורה" מה גם שניתן להתחשב בהכנסותיו של הזכאי למזונות מכל מקור שהוא. כך או כך , סבור פרופ' שילה, כאשר אדם מאושפז בבית חולים או במוסד כלשהו, והמוסדות דואגים למחסורו, יש מקום לחייב את העיזבון להפריש לחולה מזונות מועטים כדמי כיס והוצאות קטנות עבור צרכים מסויימים שלא יסופקו לו על ידי המוסדות בהם הוא מאושפז. 

16. לאור עמדת הפסיקה והספרות המשפטית כפי שנסקרה לעיל, לא ניתן להיעתר לתביעות התובעים בהיקף הנדרש כאן. קבלת התביעות בהיקף הנדרש משמעותן העמדת העיזבון כולו למזונות התובעים וחיסולו תוך שלוש שנים לכל היותר.  

17. א. אין מחלוקת באשר להיקף העיזבון: מחצית מזכויות חכירה בדירה

שטח של 72.52 מ"ר. בדירה הוענקה לאשת המנוח זכות מגורים לכל ימי חייה כך שאין לראות בה, בשלב זה, נכס בר מימוש לצורך פסיקת המזונות. גם לא נתבקשתי לעשות כן. מעבר לכך סכום כספי של 260,000 ₪ ר' פרטת העזבון לענין זה. לא הונחו בפני ראיות באשר לנכסים נוספים של העזבון. ר' לענין זה טענות ב"כ התובע בת.ע. 105791/04 בסעיף 6.4 (א) לסיכומיו.  

ב.  אמנם אין מניעה שכל העיזבון כולו יעמוד לרשות הזכאים למזונות. עם זאת לא במקרה שבפנינו. בעניינינו מבקשים התובעים לשפר את איכות חייהם - מטרה לגיטימית כשלעצמה - מעבר לרמת החיים בה הם חיו ערב פטירת אביהם. עם זאת, ראוי ליתן בידי התובעים סכום גלובלי, לכל אחד מהם, אשר ישמש בידם לתשלום צרכים קיומיים ו/או לסיפוק צרכים חדשים. הסכום יינתן כסכום חד פעמי והוא יקבע על פי שיקול דעתו של בית המשפט בנסיבות הענין (ר' ס' 60(א) לחוק הירושה).  

  אני רואה לנכון לקבוע את הסכום כדי 24,000 ₪ לתובע בת.ע. 105791/04 וכדי 20,000 ₪ לתובע בת.ע. 105792/04.  

סוף דבר  

18. אני מחייב את הנתבעים 1,2 לשלם מתוך נכסי העיזבון את הסכומים הבאים:

         א. לידי התובע בת.ע. 105791/04 סך של 24,000 ₪ .

ב.  לידי התובע בת.ע. 105792/04 סך של 20,000 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו לידי ב"כ התובעים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. לא ישולמו הסכומים הנ"ל לידי התובעים במועד שנקבע ישאו הם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

         הנתבעים 1 ו-2 ישלמו מתוך העיזבון, כשכ"ט עו"ד התובעים בשתי התביעות, סך של 5,000 ₪ + מע"מ לכל אחד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום בפועל, אם לא ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום 22 באוגוסט 2006