חוק הערבות
27. תובענה
מהחייב תחילה
(א) לא תוגש
תובענה נגד ערב מוגן אלא לאחר שנתקיימו שניים אלה:
(1) ניתן פסק דין נגד החייב;
(2) יושב ראש ההוצאה לפועל אישר שעל מנת להיפרע מהחייב, ננקטו כל הליכי
ההוצאה לפועל, לרבות הליכים למימוש משכנתה על דירת מגורים או למימוש משכון על
זכויותיו בדירת מגורים והכל כשהם סבירים בנסיבות הענין.
(ב) על אף הוראות
סעיף קטן(א), ניתן להגיש תובענה נגד ערב מוגן למילוי ערבותו אם התקיים אחד משני
הסייגים הבאים:
(1) החייב נפטר, הוכרז פסול דין, ניתן נגדו צו
למינוי
כונס נכסים או יצא מן הארץ
לצמיתות; היה החיוב מובטח במשכנתה או במשכון, לא יחול סייג זה אלא אם כן קבע
בית המשפט או ראש ההוצאה לפועל, לפי הענין, שנעשו מאמצים סבירים לאיתור החייב
או למימוש המשכנתה או המשכון;
(2) היה החייב תאגיד - ניתן נגדו צו
למינוי
כונס נכסים או צו פירוק.
(ג) הוגשה תובענה
נגד חייב, ימסור הנושה הודעה לכל ערב מוגן, והוא יהיה רשאי להצטרף להליך.
(ד) לענין סעיף
זה, "הגשתתובענה" - לרבות דרישה לתשלום החוב, כולו או מקצתו,
קיזוז, או מימוש כל סעד שיש לנושה כלפי הערב המוגן.
28. חזרה אל
החייב
מילא ערב מוגן את ערבותו, כולה או מקצתה, יהא דינו כדין הנושה לענין הליכי גביית החוב מאת החייב
שבהם פתח הנושה, והוא יהיה רשאי להמשיך בהליכים אלה.
29. ריבוי
ערבים
(א) ערבים מוגנים
יהיו חייבים כלפי הנושה בחלקים שווים.
(ב) היו לאותו
חיוב גם ערבים שאינם ערבים מוגנים, יחושב חלקו של כל ערב מוגן לפי מספרם של כלל
הערבים.
(ג) היה הסכום
הנקוב בחוזה הערבות של ערב מוגן נמוך מחלקו לפי סעיפים קטנים (א) או (ב), לא
יהא אותו ערב חב מעבר לסכום הנקוב בחוזה ערבותו; אין בהוראה זו כדי להשפיע על
חלקם של יתר הערבים.
|
