למעשה הפרדת הכעסים של הצדדים מן הפן הכלכלי שבסכסוך תוביל לרוב לפתירתו. לכן הסכסוכים המתאימים ביותר לגישור -פישור הם סכסוכים הטעונים כעסים של הצדדים.

המפשר מקבל את שכר-טרחתו מאת הצדדים לפי המוסכם בתחילת הגישור, אם על-פי שעות או פגישות או גלובלית.

נהוג אך לא מחויב שהצדדים מעבירים לידי המפשר את כל המסמכים הנוגעים לסכסוך ביניהם, כתבי תביעה, הגנה אם הוגשו, תצהירים וכל המסמכים בהם יוכל המפשר להיעזר כדי ללמוד על מהות הסכסוך, ועמדות הצדדים לו.

הצדדים המסוכסכים נפגשים במשרדו של המפשר, עם או בלי עורכי דין לצורך ניהול התדיינות. הפגישות אצל המפשר ארוכות ומתישות את הצדדים "עד שימצא פתרון מוסכם לסכסוך".

להבדיל מהליכי בוררות בהם הבורר אינו רשאי להיפגש או לשוחח עם אחד הצדדים, הרי לפי החוק, מגשר רשאי להיפגש עם צד אחד לסכסוך, גם ללא נוכחות של הצד השני או ללא נוכחות עורך דינו, אם אותו צד מסכים לכך. המפשר רשאי גם להיפגש ולהתדיין עם אנשים אחרים אשר נוגעים ישירות לסכסוך בין הצדדים, עדי הצדדים, בני משפחתם וכיוב'.

המגשר נוהג להצביע על חולשותיהם של הטיעונים המשפטיים או עובדתיים של הצדדים לסכסוך על מנת להראות לכל אחד מהצדדים שזכייתו במשפט אינה ודאית.

להבדיל מבוררות, המגשר אינו המגשר נותן פסק דין. אם הצדדים לא יצליחו להגיע לידי פתרון הסכסוך באמצעות הסכם ביניהם בעזרת המפשר, יוכלו לחזור ולהתדיין בפני בית המשפט.

כמובן שצד לסכסוך המגיע לישיבת פישור יכול להתעקש ולעמוד על דרישותיו המקוריות מבלי להתגמש לכיוון עמדת הצד השני, אך במקרה כזה לא יהיה טעם לאותו צד לנהל הליכי פישור שלא יפתרו את הסכסוכים ורק יעלו כסף לצדדים.

אם הגישור לא יצליח, כל מה שנאמר על ידי מי מהצדדים במהלך ישיבות הפישור לא יעלה שנית בפני בית המשפט. כמו-כן, דברים שנאמרו על ידי צד במהלך גישור לא יוכלו לשמש כראיה נגד אותו הצד בהליכי בית המשפט (חל איסור בחוק לעשות שימוש בדברים שנאמרו במהלך הפישור).

בוררות

בורר, להבדיל ממפשר/מגשר, ישמע את טענות הצדדים במשרדו בהליך שהוא אמנם פחות פורמאלי מניהול התיק בפני בית המשפט, אך בתום שמיעת טעוני הצדדים, יוציא הבורר פסק-דין בעל תוקף המחייב את הצדדים כמו פסק-דין של בית המשפט, ולעיתים חזק מפסק דין של שופט.