עורכי דין- דף הבית >> חובות >> פשיטת רגל >>

פשיטת רגל - אדגר נ' ארליך

הליכי פשיטת רגל - חיוב בן-זוג

בבית המשפט המחוזי בתל אביב

ה"פ 10778/99

בפני כבוד השופט דר' עדי אזר

אדגר השקעות ופיתוח בע"מ

נ  ג  ד

ורדה ארליך

מרדכי ארליך

פסק דין

1.        המבקשת היא חברה ציבורית שעיסוקה היה במועדי התובענה מסחר בענף הטקסטיל. המשיב 2 נמצא חייב למבקשת סך של 214,000 ש"ח במסגרת הליכי הוצאה לפועל לשם מימוש שטר חוב שנמסר למבקשת במסגרת עסקי טקסטיל שהתנהלו בין הצדדים. הליכי גביית החוב נתקלו בקשיים ובמסגרת נסיון המבקשת לעקל נכסי מטלטלין של המשיב 2 נתקלה המבקשת בהתנגדות אשתו, המשיבה מס' 1, אשר טענה בבית משפט השלום כי המטלטלין מצויים בבעלותה. טענתה נדחתה ע"י כב' השופט ורדי אשר קבע בפסק דין מיום 18/5/99 כי חלה על יחסי בני הזוג חזקת השיתוף עקב חיים בהרמוניה כבני זוג נשואים משנת 1966 משך 33 שנים.נ

2.        התובענה שבפני עוסקת בדירת המגורים של בני הזוג . הדירה נמצאת ברח' מרדכי 6 רמת השרון וידועה כמקרקעין בגוש 6418 חלקה 258/20.  על פי הרישום בספרי רשם המקרקעין בהתאם לנסח נספח א' לסיכומי המבקשת, רשומה הדירה בבעלות שני המשיבים, מחצית לכלאחד מהם. המבקשת עותרת בתובענה זו להצהרה לפיה מחצית הנכס הרשום על שמה של המשיבה שייך גם לבן זוגה מכוח חזקת השיתוף וניתן לעיקול לטובת המבקשת. כמובן, יש קושי רב בהצהרה כזו מפני שבני הזוג קבעו על ידי הרישום בלשכת רישום המקרקעין כי לכל אחד מהם מחצית הדירה, ולכן אין זה נכון לקבוע כי מחצית הדירה שייכת לשני בני הזוג, מפני שבמקרה זה יש לקבוע כי גם מחצית הבעל שייכת לשני בני הזוג בחלקים שווים, והתוצאה הסופית היא שוב, חלוקת הדירה, כך שלכל אחד מבני הזוג מחצית בדירה. המחצית של האישה, שלה היא לפי הרישום, ואין לבעל יותר חלקים בדירה ממחצית בלבד. לכן, לכאורה דין התובענה להימחק על הסף מחוסר עילה.ב

3.        במהלך דיון שהיה בבית המשפט ביום 30/11/99 התברר כי זו אינה כוונת המבקשת. כוונתה האמיתית היא לטעון לזכות לגבות את חוב הבעל מן מחצית הדירה הרשומה על שם האישה. כוונה זו הובעה בבקשה לתיקון התובענה שהוגשה לבית המשפט בבש"א 1001/00. ההלכה הידועה היא כי אין מוחקים תביעה מקום שניתן לתקנה (ע"א 556/84 קומפני פריזיין נ' פלאטו שרון, פ"ד מ(2) 298 בסעיף 4) ועל כן הדיון בעילה האפשרית לתובענה זו ייעשה גם על סמך בקשת התיקון.ו

4.        טענת המבקשת בקליפת אגוז היא כי קיימת הלכת שיתוף בנכסים בין בני זוג ולהלכה זו גם צד של שיתוף בנכסים נגטיביים, כלומר בחובות. נטען כי על פי הפסיקה נושאת האישה גם בחובות המשותפים להוציא חובות בעלי אופי אישי. לפיכך, חוב עסקי של הבעל הוא גם חוב של האישה. בהיותה איפוא חייבת בחוב האמור, אין מניעה לעקל את מחצית הדירה השייכת לה ורשומה על שמה לשם גביית החוב שיצר בעלה, מפני שהיא עצמה חייבת באותו חוב מכוח חזקת השיתוף בחובות בין בני זוג.נ

5.        מדובר איפוא בהצעה לחידוש משפטי רציני שטרם נקבע כמוהו בפסיקה: כאשר הבעל יוצא לעבודתו, או כאשר האישה יוצאת לעסקיה, כפופה דירת המגורים לסכנת עיקולה ומכירתה, עקב חובות שיווצרו על ידי אחד מהם, ללא ידיעת או הסכמת בן הזוג האחר. רישום אמיתיובתום לב של חלק הדירה על שם בן הזוג האחר, אין בו כל תועלת לשם הגנה על נכס זה על פי הצעה זו. הגישה המשפטית המקובלת עד כה הייתה שונה. מי שעמד בקשרי מסחר וקיבל התחייבות אישית לפירעון חוב מפלוני, ידע כי לא יוכל לעקל את דירתו או ביתו של פלוני, הנשוי שלרעייתו חלק בדירה, ללא הסכמת בת הזוג. לכן, ידוע לכל כי נדרשת חתימת האישה על ערבויות, שטרי משכון או משכנתא ובטחונות אחרים. חתימה זו נועדה לאפשר לאישה להגן על קניינה ורכושה, ודעתה חייבת להישמע כשותפה שוות זכויות ברכוש. בהעדר הסכמת האישה המפורשת מראש, אין לגעת ברכושה, במיוחד כאשר הוא רשום על שמה.ב

6.        הפסיקה התלבטה בשאלת נכס שזכות האישה לא הייתה רשומה לגביו. כאשר נושה ערך עסק עם פלוני הרשום כבעלים של דירה בשלמות, ומתגלה לאחר מכן כי פלוני נשוי, ואשתו טוענת לזכות בדירה מכוח הלכת השיתוף, מה הדין? כב' השופטת בן פורת הביעה דעתה בצורה ברורה בנושא זה וציינה כך: 

"לכל הפחות, בנוגע לדירת המגורים של המשפחה, מן הראוי, לדעתי, שניתן דעתנו על השקפה שונה? חזקה על אדם בימינו שידועה לו האפשרות של שיתוף בין בני זוג בדירת המשפחה, אפילו היא רשומה על שמו של הבעל בלבד. מאפשרות זו אסור לצד השלישי להתעלם? עליו להראות שבנסיבות המקרה, לאחר שחקר ודרש, היה לו יסוד להאמין, וכי האמין בפועל, שהרישום משקף נכונה את זהות הבעלים, או שהאישה נתנה את הסכמתה לביצוע העסקה. אפילו מהווה חקירה כזו נטל, יש לה הצדקה למען ההגנה על בית המשפחה?" (ע"א 592/79 י' שצקי עורך דיןנ' סייד, פ"ד לה (4) 402 בעמ' 416-418).

7.        שלוש שאלות טעונות הכרעה במשפט זה בקשר לעתירה לתפוס את רכוש האישה מכוח הלכת שיתוף בחובות בין בני זוג. השאלה הראשונה היא האם חלה הלכה זו מחוץ למסגרת יחסי בני הזוג ופועלת גם לטובת נושה צד שלישי. השאלה השנייה היא - במקרה שהתשובה לשאלה הראשונה חיובית ? האם חלה הלכה זו באופן כללי או שהיא מוגבלת לחובות שנוצרו לגבי הרכוש המשותף. שאלה שלישית ואחרונה היא האם יש להגביל את ההלכה כך שלא תחול על דירת המגורים של בני הזוג, המהווה נכס מיוחד במינו.נ

8.        המבקשת הייתה ערה בסיכומיה לאבחנה בין החלת חזקת השיתוף בחובות ביחסים הפנימיים לעומת החלתה לטובת נושה חיצוני.  לטענתה, הפסיקה פיתחה את ההלכה הקובעת חזקת שיתוף בחובות והחילה אותה גם לגבי נושה חיצוני. אבחן אם טענה זו אמנם נכונה.

בע"א 3002/93 יעקב בן צבי נ' מיכל סיטין פ"ד מט (3) 5 מציין כב' הנשיא שמגר, בסעיף 10 לפסק הדין:

"מקובלים עלי לעניין זה דבריו של השופט ש. לוין שנאמרו בעניין זה: "לדידי ספק  רב  מאוד  הוא,  אם חזקת השיתוף בנכסים חלה,  בנסיבות המקרה שלפנינו, בהיפוך הדברים, גם  על  חזקת  השיתוף בחובות, כשאין מדובר בחייב   שפשט  את  הרגל  (בדומה  לע"א 446/69 הנ"ל  -  מ.ש.)  או  ביחסים הפנימיים שבין בני  זוג, אלא בקביעת הלכה, שבאה לזכות נושה מן  ההפקר  בחייב  נוסף ( הדגשה שלי ? ע' א') .. גם לא הוברר לי, על  מה  מבוססת  הטענה,  שהילכת  השיתוף בחובות יוצרת  דווקא  חיוב סולידרי של החייב ואשתו כלפי הנושה". (שם, בעמ' 671) לטעמי, אין  אנו  נדרשים  להכריע במקרה שבפנינו בסוגייה של החלת הילכת השיתוף  בחובות  ביחסים  שבין בני הזוג לצדדים שלישים?".

9.        פסק הדין לא הכריע בשאלה זו, תוך הבעת הסתייגות מהפיכת בן הזוג לחייב "מן ההפקר". בן הזוג שלא נתן דעתו על העסקה, לא הסכים לה ולא שלט בה, ולא התאפשר לו להשפיע על תוצאותיה, ימצא עצמו, בדרך זו, חייב בתוצאותיה. עם זאת, מקום שמעניקים לאישה שיתוף והנאה מנכסים מכוח היותם פרי מאמץ משותף, במהלך חיי נישואים תקינים וממושכים, יש לראות בה גם שותפה לחובות הנצברים על ידי בן הזוג האחר.ו

10.    פרקליט התובעת טען כי שאלה זו נדונה והוכרעה בע"א 5598/94 נניקשווילי נ' נניקשווילי, פ"ד מט (5) 163.עיינתי בפסק הדין ומצאתי כי בעוד ששאלה זו אמנם הוכרעה, הרי עובדותיו של פסק הדין שונות מן המקרה הנוכחי. השאלה שנדונה שםעסקה בזכויות אישה שלא היו רשומות בספרי רשם המקרקעין, מכוח חזקת השיתוף בנכסים, בנכס עסקי, אולם אירועים (ולא דירת מגורים). העיקול שהטילו הנושים גבר על זכויות האישה וזו הייתה תוצאת פסק הדין. עם זאת, אכן הכיר פסק הדין בחזקת שיתוף בחובות גם לטובת צד שלישי, נושה, (סעיפים 7 ו ? 8 של פסק הדין) אך זאת רק לגבי נכסים עסקיים, שכן רק בכך עסק פסק הדין. אין בהלכת נניקשווילי הכרעה כלשהי לגבי דירת המגורים ואף לא הובעה שם דעה בנושא באופן אגבי.נ

11.    פרקליט המבקשת הפנה לפסיקה מחוזית הנזכרת בסיכומיו אשר הפעילה ויישמה את הלכת נניקשווילי. פס"ד בעניין שטנג (אסמכתא 6) עסק במטלטלין. פס"ד בעניין עזבון ברזל (אסמכתא 7) עסק בנכס, פרדס, ולא בדירת מגורים. פס"ד בעניין יפה עמית (אסמכתא 8) עסק אמנם בדירת מגורים אך העניק זכויות ולא נטל אותן. פס"ד קבע כי הזכויות המוענקות לאישה כפופות לחיובים החלים על הדירה כגון משכנתא וחיובים אחרים. פס"ד זה גם קבע כי חלק ניכר מהרכוש לא שימש למגורים אלא לעסקים שבהם הייתה האישה מעורבת (עמ' 4 בסוף העמוד). פס"ד בעניין חנוך גל (אסמכתא 9) עסק בעתירת בעל לקבלת זכויות במחצית דירת מגורים. זאת, כדי למנוע מימוש הדירה לגביית חובותיו מהמחצית השייכת לו מכוח הלכת השיתוף בנכסים. מקרה זה שונה מהמקרה שבפני. אמנם הופעלה בו הלכת השיתוף בחובות, אולם מדובר במקרה שבו נקבעה התחמקות של המבקש מקבלת רישום הדירה על שמו כדי לחמוק מנושיו (עמ' 4 לפסק הדין). שני בני הזוג שיתפו פעולה לשם הגנת רכושם והרחקת הנושים (כמפורט שם בעמ' 5). בנוסף לבני הזוג דירה נוספת ולמבקש דירה שלישית אחרת (שם בעמ' 3 בסוף העמוד).

12.    ניתן להשיב איפוא על השאלות שהצבתי בפתח הדיון באופן הבא: חזקת השיתוף בחובות בין בני זוג חלה גם לטובת צד שלישי, נושה, והיא חלה לאו דווקא בחובות שנוצרו באשר לאותו הנכס (נניקשווילי, שם, סוף סעיף 8 של פסק הדין).  רק חוב בעל אופי אישי יוצא מכלל זה והנטל להוכיח כי המדובר הוא בחוב אישי חל על הטוען טענה זו ומבקש להוציאו מכלל השיתוף (נניקשווילי, סעיף 9).

13.    השאלה האחרונה עוסקת בדירת מגורים. נכס זה הוא נכס מיוחד במינו. בפרשת יעקב בן צבי נגד מיכל סיטין הנ"ל, העיר כב' הנשיא שמגר:

"במקרה שבפנינו  עניין לנו בהוכחת חזקת השיתוף לגבי דירת מגורים, שהינה הנכס  המשפחתי  המובהק  ביותר,  המהווה את "גולת הכותרת של חזקת השיתוף" (ע"א  806/93  הדרי נ' הדרי (דרחי), פ"ד מח(3) 685). טיב הנכס משפיע על  התשתית  הראייתית הדרושה לביסוס חזקת השיתוף. כמות פחותה של ראיות נדרשת  להוכחת חזקת השיתוף לגבי נכסים משפחתיים בכלל ולגבי דירת מגורים המהווה  את  הנכס העיקרי של המשפחה בפרט (ע"א 741/82 פיכטנבאום נ' פיכטנבאום, פ"ד ל"ח (3) 22, 26; ע"א 806/93 הנ"ל; רוזן-צבי, בסיפרו הנ"ל, עמ' 154-153)."

14.    כפי שציינתי לעיל, גם כב' השופטת בן פורת העירה:

"לכל הפחות, בנוגע לדירת המגורים של המשפחה, מן הראוי, לדעתי, שניתן דעתנו על השקפה שונה? חזקה על אדם בימינו שידועה לו האפשרות של שיתוף בין בני זוג בדירת המשפחה, אפילו היא רשומה על שמו של הבעל בלבד. מאפשרות זו אסור לצד השלישי להתעלם? עליו להראות שבנסיבות המקרה, לאחר שחקר ודרש, היה לו יסוד להאמין, וכי האמין בפועל, שהרישום משקף נכונה את זהות הבעלים, או שהאישה נתנה את הסכמתה לביצוע העסקה (הדגשה שלי ? ע' א'). אפילו מהווה חקירה כזו נטל, יש לה הצדקה למען ההגנה על בית המשפחה?" ( ע"א 592/79 י' שצקי עורך דין נ' סייד, פ"ד לה (4) 402 בעמ' 416-418).ו

15.    הפסיקה טרם קבעה כי ניתן להוציא מידיה של אישה את חלקה הרשום בדירת מגורים לשם תשלום חובות בעלה. לדעתי אין הצדקה להרחיב את הלכת השיתוף בחובות מעבר לנכסים מסחריים כפי שהיה בעניין נניקשווילי או למקרים שבהם לא הייתה האישה מעורבת בעסקים ולא ניתנה לה האפשרות להגן על דירת המגורים. מדובר בנכס הבסיסי ביותר לקיום המשפחה ואבדנו יכול ויביא לפגיעה בתא המשפחתי ואף בילדי בני הזוג. לנושה קיימת האפשרות עליה הצבעתי לעיל לבקש עם תחילת העסקים שעבוד על הדירה או לכל הפחות ערבות אישית של בן הזוג. בדרך זו נשמרת בידי האישה (או בן הזוג) אפשרות ההגנה על הדירה ושמורה זכותה (או זכותו בהתאמה) לסרב לסכן את הנכס הבסיסי של המשפחה. בהקשר של דירת המגורים העיר פרופ' רוזן צבי בספרו (דיני המשפחה בישראל בין קודש לחול, הוצאת פפירוס, 1990, בעמ' 157):

"דירת המגורים היא, לעיתים קרובות, הנכס היחיד בעל הערך המצוי ברשות בני הזוג? פירוק שיתוף, הנסמך על דיני הקניין לבדם ואינו לוקח בחשבון את דיני המשפחה, עלול לפגוע בבן הזוג החלש כלכלית. בן זוג כזה עלול למצוא עצמו מחוץ לדירת המגורים, ללא אמצעים מספיקים לרכישת דירה חילופית ומעמסה כלכלית קשה מוטלת על כתפיו- ליקויים נוספים של המצב המשפטי הפוגעים בכוח המיקוח של הצד החלש יותר מבחינה כלכלית, במיוחד הצד המטופל בילדים נוגעים לשני תחומים- הראשון, העדר הוראות חקוקות המגבילות את העסקאות בדירת המגורים במהלך הנישואין-".

16.    בנסיבות אלה מתחייבת הגנת דירת המגורים לפחות לגבי החלק הרשום על שם האשה כאשר היא לא הייתה מעורבת ביצירת החוב ולא נתנה הסכמתה לעסקה וכן לא שעבדה את חלקה בדירה. במקום זה מן הראוי לעצור את חזקת השיתוף בחובות. לפיכך, מסקנתי הסופית היא כי כל תיקון לא יועיל לתובענה זו הבאה לתפוס את חלק האישה בדירה ולממשו לגביית חובות בעלה, ופעולה זו אינה אפשרית על פי הדין העומד בתוקפו ובהתאם להלכה הפסוקה.ב

17.    מנימוקים אלו אני מורה על מחיקת תובענה זו מחוסר עילה.

18.    אני מחייב את המבקשת לשלם למשיבה מס' 1  הוצאות משפט זה ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך 15,000  ש"ח בצירוף מע"מ בערכם להיום.ו

                                                                               ד"ר עדי אזר, שופט

האתר שלנו היה לך לתועלת?

הוכח זאת :-) היה חבר שלנו!