פסק דין נניקשווילי

 השופטת ט' שטרסברג-כהן:ב

פתח דבר

.1בית המשפט המחוזי דחה את תובענת המערערת לצו הצהרתי שלפיו היא זכאית להירשם כבעלים של מחצית מזכויות בעלה, שהוא הבעלים הרשום של %20בנכס מקרקעין המשמש אולם אירועים הנקרא "אולמי קיסר" בקריית-אתא (להלן - הנכס). המערערת טוענת למחצית מחלק זה (%10) מכוח הילכת שיתוף.

התובענה הוגשה על רקע הליכי הוצאה לפועללמכירת הנכס לפירעון חוב פסוק נגד הבעל, לפי פסק-דין שניתן נגדו ב-.1991בית המשפט קמאקבע כי מטרת הסעד המתבקש היא למנוע מהנושים לפעול בהוצאה לפועל נגד הנכס שעוקל על-ידיהם לכיסוי החוב, ודחה את התביעה. לקביעת בית המשפט קמא, לא חלה על הנכס, שהוא נכס עסקי של הבעל, הילכת שיתוף הנכסים בין בני-זוג. על כך הערעור.

הרקע

.2המערערת והמשיב הראשון (להלן - הבעל) נישאו ב-15.3.66ונולדו להם שלושה ילדים. על-פי העובדות שלא נסתרו, מנהלים בני הזוג במשך כל שנותנישואיהם חיים משותפים תחת קורת גג אחת, בדירת מגורים הרשומה על שם שניהם. על-פי טענת המערערת, חלה על כל רכושם של שני בני הזוג הילכת שיתוף בנכסים, שכן כל הנכסים נרכשו במהלך חיי הנישואין והם כפרי מאמץ משותף של שניהם. העל נתן תצהיר התומך בטענות אשתו, אולם הוא לא התייצב להיחקר עליו ולפיכך אין להיעזר בו, כפי שגם אין לקבוע שטענות האישה נסתרו על-ידי בן-זוגה, באשר למעשה ההפך הוא הנכון. טענות אלה גם לא נסתרו על-ידי המשיבים.

הנושים הם בני משפחה של הבעל, שהלוו לו סכוםשל 000,45$. עקב אי-החזרתהחוב הם הגישו נגדו תביעה וזכו בה, וכן נקטו הליכי הוצאה לפועלוהטילו עיקול על הנכס, ומבקשים הם לממש את החוב מן הנכס.

קביעות בית המשפט המחוזי

.3השופט קמא קבע כי אין להחיל על הנכס את חזקת השיתוף, שכן הייתה הפרדהבין רכושם העסקי של הבעל ושל המערערת לעומת שיתוף בדירת המגורים שנרשמה על שםשניהם, וכן משום שלא הוכח שהמערערת הייתה בפועל שותפה לעסק או שנטלה - כפי שטענה - הלוואה לצורך מימונו. התברר שלא הייתה מעורה בפרטיםהנוגעים לניהול העסק; הטענה בדבר שיתוף בנכס לא הועלתה על-ידי הבעל אלא הועלתה על-ידי המערערת באיחור רב, רק במהלך הליכי ההוצאה לפועל, אם כי דבר החוב היה ידוע לה והיא אף השתתפה במגעים לסילוק החוב.

נכסים עסקיים

    .4     ההלכה בדבר החלת הילכת השיתוף גם על נכסים עסקיים נקבעה בפסיקה מימים ימימה ומצאה ביטוי בפסקי-דין רבים שניתנו על-ידי ית-משפט זה, בין השאר:ו ע"א 300/64מ' ברגר ואח' נ' מנהל מס עזבון; ע"א 135/68ט' בראלי ואח' נ' מנהל מס עזבון ירושלים; ע"א 122/83, 129פ' בסיליאן נ' מ' בסיליאן; מ' בסיליאן נ' פ' בסיליאן;ע"א 2280/91ר' אבולוף נ' מ' אבולוף. אמנם יש שהביעו דעתם, כי לעניין הנכסים העסקיים נדרש "דבר מה" נוסף, אך נקבע כי בנסיבות רגילות שאינן יוצאות דופן, כאשר הנכסים העסקיים נקנו מרכוש שהצטבר עקב המאמץ המשותף, יש לראות את בני הזוג כשותפים גם ברכוש העסקי. כך נקבע לאחרונה בע"א 3563/92עיזבון המנוח מאיר גיטלר ז"ל נ' ד' גיטלר וערעור שכנגד, בעמ' .495

בע"א 122/83, 129, בעמ' 297, מסכם הנשיא ברקבאומרו:נ

"לדעתי, בנסיבות אלה אין כל סיבה שלא להחיל את חזקת השיתוףגם על הנכסים העסקיים ... מודע אני לכך, כי מספר שופטים הביעו דעתם, כי לעניין הנכסים העסקיים נדרש 'דבר מה' נוסף ... אך דומה, שגם גישה זו עוגנה בנסיבות המיוחדות של העניינים שנדונו שם (נישואין שניים, רכוש ניכר לפני הנישואין, טענה לשיתוף בגין נכס מיוחד). בעניין שלפנינו הנסיבות הן רגילות ולא יוצאות דופן. הנכסים העסקיים נקנו מרכוש שנצטבר עקב המאמץ המשוף, כאשר האישה עושה בבית והבעל מחוצה לו. אין כל ראיות להפרדת משאבים. הבעל פרנס את משפחתו, והאישה דאגה לבית ולחינוך הילדים. היא סמכה על בעלה ב'ענייני החוץ', והוא סמך עליה ב'ענייני הפנים'. בנסיבות אלה, כאשד הטענה היא לשיתוף נכסים ביחסים בין בני הזוג... הן לעניין זכויות והן לעניין חובות, איני רואה כל סיבה שלא לראות באורח החיים המשותף ובמאמץ המשותף כמקור בטוח לכוונה טיפוסית של שיתוף, הן בנכס המשפחתי והן בנכס העסקי...".

ומוסיף המשנה לנשיאש' לוין:ב

"...אין אני רואה בעניין זה הבדל בין דירת המגורים לנכס עסקי, ובלבד שאין קיימת ראיה מספקת, המכחישה את חזקת השיתוף, ראיה שלדעתי אינה קיימת במקרה דנן"(שם, בעמ' 298).

ומוסיף השופט חשין ואומר:ו

"לזהירות יתר נוסיף ונאמר, שמדברים אנו עתה ביחסים הפנימיים שבין בעל לבין אשתו, ואילו במקום שצד שלישי מעורב במערכת, אפשר יתפסו מקומם שיקולים נוספים. . . " (ע"א 45/90ש' עבאדה נ' ת' עבאדה, בעמ' 87).

הפרדת נכסים עסקיים

.5בענייננו, סבר השופט קמא כי מאחר שהנכס היה רשום על שם הבעל שגם ניהל אותו, ואילו לאישה הייתה חנות משלהשאותה ניהלה; ולעומת זאת דירת המגורים נרשמה על שם שי בני הזוג, הרי שיש לראות בכך כוונה להפרדת הנכסים העסקיים. שאלה קשה היא אם בכל מקרה שבו מנהלים בני הזוג עסקים נפרדים וכל אחד מהם רושם את העסק המנוהל על-ידיו על שמו, כוונתם היא להפרדת רכוש ולאי-שיתוף, ונסתרת חזקת השיתוף. אותה שאלה נשאלת גם במקרה של שני בני-זוג שכירים העובדים במקומות שונים ומנהלים חשבונות בנק נפרדים שלתוכם נכנסת משכורתו של כל אחד מהם בנפרד, או במקרה שאחד מהם שכיר והאחר עצמאי וכל אחד מהם מנהל את ענייניו הכספיים בנפרד אף שהם מנהלים חיי משפחה משותפים והרמוניים. האם במקרים כאלה ניתן להסיק מעצם ההפרדה כי הילכת השיתוף אינה חלה על נכסי בני הזוג? נראה לי כי אין לקבוע מסמרות בנדון, ויש לבדוק כל עניין לגופו. יש שהפרדה מהסוג הנזכר לעיל באה מטעמי נוחות ויעילות וכדי לאפשר ניהול תקין ושוטף של העסק המתנהל על-ידי אחד מבני הזוג, במיוחד כלפי צדדים שלישיים הבאים איתו במגע, או מטעמים כיוצא באלה שאין להם ולא כלום עם כוונה להפריד את הרכוש באופן שלאחד מהם אין חלק ונחלה ברכושו של האחר. אין אני נדרשת, וסבורתני שאין זה ראוי, לקבוע מבחנים או כללים גורפים לקביעת מעמדו של רכוש כאמור ביחסים בין בני הזוג לבין עמם. בכל מקרה, יש לעשות כן, מחד גיסא, על-פי הילכת השיתוף העקרונית, ומאידך גיסא, על-פי נסיבות העניין. אסתפק בכך שאתייחס לעובדות המקרה שלפנינו.

הנכס וחזקת השיתוף

.6לא הייתה כל ראיה לאי-תקינות בחיי הנישואין של בני הזוג. הנכס שנרשם על שם הבעל היה בשותפות עם אחרים ולבעל הייתה רק חמישית בו. הוא גם עבד בו וניהל אותו יחד עם אחרים; לפיכך, אין תמה שהנכס נרשם על שמו ואין רבותא בכך לעניין הדרת המערערת מחלקה בו. המערערת ניהלה חנות. לא ברור אם החנות הייתה בבעלותה או ששכרה אותה. היא ניהלה אותה כשנה עד שהגישה את התביעה. מהעובדה שכל אחד מבני הזוג ניהל עסק שונה אין להסיק שיש בכך משום הפרדת רכוש ביניהם ביחסים הפנימיים ביניהם ומשום "נישולה" של המערערת מהנכס הרשום על שם הבעל. העובדהשכל אחד מהם עבד בעסק אחר מסבירה מדוע לא ידעה המערערת פרטים על הנעשה בעסקו של הבעל. אלה תופעות של יום-יום, שאין בהן משום אינדיקאציה לחלוקת רכוש. לפיכך נראה לי, כי ככל שהדבר נוגע לחזקת השיתוף, חלה חזקה זו גם באשר לנכס, והיא לא נסתרה.

אלא שבכך איןכדי למנוע מהנושים מלגבות את חובם על-ידי מימוש הנכס שעליו הטילו עיקול. זכותם של הנושים לממש תהחוב מן הנכס נובעת משני מקורות:נ האחד, שיתוף המערערת בחובות; והשני, העיקול שהוטל על הנכס ונרשם בפנקס רישום המקרקעין.

שיתוף בחובות

.7ההלכה שיצאה מלפני ביתמשפט זה היא, כי שיתוף בנכסים כולל בתוכו שיתוף בחובות הנתפסים כנכסים שליליים. חריגים לחזקה זו הם חובות בעלי אופי אישי. אומר הנשיא שמגר:ב

"חזקת השיתוף בחובות משלימה את חזקת השיתוף בנכסים. בן הזוג הנהנה מפירות השותפות עם בן-זוגו, חייב לשאת בעול החובות שנוצרו במהלך החיים המשותפים. שתי החזקות הללו משקפות את תמציתו של משק הבית המשותף -ההנאה מרווחי השותפות בצד הנשיאה המשותפת בהוצאות ובהפסדים ... נטל ההוכחה הוא על הצד הטוען כי חוב מסוים איננו משותף. יש להדגיש כי הילכת השיתוף בחובות קורלאטיבית להילכת שיתוף בנכסים. . . חריגים לחזקה זו הינם חובות בעלי אופי אישי" (ע"א 3002/93בן-צבי נ' מ' סיטין ואח', בעמ' 16-17ומראי המקום שם).

אומרת השופטת בן-פורת, במקרה הקרוב לענייננו:ו

"מחמת ההבדל בנשיאה בעול החובות, יש לדעתי, כרגיל, להקפיד עם התובע(ת), אם התביעה היא לשיתוף בנכסים ספציפיים, שאינם 'משפחתיים' לפי טיבם. זו, כמבואר, תביעה לשיתוף בזכויות קנייניות בלבד(פרט להוצאות רכישה ואחזקה), תוך התנערות מוחלטת מעול החובות. אמרתי 'כרגיל', שכן אם מתברר, שעסקיושל הבעל הם טובים, כך ששיתוף כללי היה מותיר בידי האישה זכויות, שערכן עולה בהרבה על מחציתם של הנכסים הספציפיים, ייתוסף לתביעה נופך של אמינות, אשר יצדיק הסתפקות בראיות פחות חזקות. אולם, כאשר עסקי הבעל אינם סוגים בשושנים אלא שקועים בעול כבד של חובות, יש להתייחס לתביעה בחשדנות, שמא אינה אלא פרי קנוניה בין שני בני הזוג למלט לפחות מחציתם של אותם נכסים מהישג ידם של הנושים (ראו למשל העניין שנידון בע"א 75/79" (ע"א 592/79, 605י' שצקי, עורך דין, בתוקף תפקידו כמפרק "סייד את גרוסמן" נ' סייד ואח'; סייד ואח' נ' י' שצקי, עורך דין, בתוקף תפקידו כמפרק "סייד את גרוסמן" ואח', בעמ' 414).

צדדים שלישיים - עיקול