הדין הזר במדינות
אימוץ ילדים בין ארצי
הדין במדינת הילד המאומץ:
נושא
אימוץ
ילדים בין ארצימעוגן באמנת האג בדבר ההגנה על ילדים ושיתוף הפעולה לגבי
אימוץ בין ארצי, 1993 אמנה עליה חתומות בין היתר ישראל וכן המדינות הזרות
מהן מגיעים ילדים מאומצים לישראל.
העמותות המוכרות מקבלות רשיון לעסוק
באימוץ בין ארצי, באופן ספציפי למדינות זרות מסוימות, על פי בקשתן ובהתאם
לאישורים שקיבלו מרשויות האימוץ באותן מדינות. נכון לסוף 2005, לעמותות המוכרות
השונות הפועלות בישראל יש רישוי לעסוק באימוץ מהמדינות הבאות:
רוסיה, בלרוסיה, אזרביג'או, גרוזיה,
קירגיזיה, קזחסטן, אוקראינה, מולדובה, גואטמלה, לאטביה, מונגוליה, בוליביה,
הודו.
ראה:
רשימת
עמותות מוכרות אימוץ בין ארצי, והרישוי מהמדינות הזרות
מטבע הדברים, לכל מדינה מהמדינות
הזרות הנ"ל קיימת מערכת חוקים נפרדת הרלבנטית העוסקת ב-אימוץ מאותה מדינה בלבד.
כך למשל, במדינות מסוימות נדרש ההורה המאמץ לבקר במדינה ולשהות בה תקופה קצובה
בטרם יאושר
אימוץ; במדינות אחרות דרישה זו אינה קיימת. כך גם בכל הקשור למועד
ולאפשרות של ההורה הביולוגי לחזור בו מהסכמת
אימוץ בין ארצי.
כמו כן, הדינים הרלבנטיים במדינה
הזרה עלולים להשתנות מעת לעת, וקרה כבר בעבר שמדינה מסוימת סגרה שעריה בפני
אימוץ של תושבי מדינות זרות או בפני
אימוץ על ידי ישראלים בפרט.
העמותה המוכרת מחויבת על פי החוק
לוודא, כי
אימוץ הילד ע"י ההורה המבקש הוא מותר על פי דיני המדינה הזרה, ומאושר
ע"י הרשות המוסמכת לנושאי
אימוץ באותה מדינה זרה.