הָאֵם תשלם דמי מזונות לאב –
הייתכן?
חשוב להבין כי החלטת בית המשפט הינה בגדר תקדים היסטורי
בפסיקותיהם של בתי המשפט לענייני משפחה בכל הנוגע לתשלום דמי מזונות עבור קטינים.
החוק בישראל קובע, כי במקרה של בני זוג יהודים, הרי שבכל הנוגע
לדמי מזונות קטינים - יחול דין התורה. דין התורה קובע, באופן עקרוני, כי על האב חלה
חובה אבסולוטית לדאוג למזונות ילדיו, עד לגיל 15. דין התורה המסורתי מצמצמם מאד את
חובתה של האם להשתתף בדמי המזונות (לאחר גיל 15, מחייבים את האם להשתתף במזונות רק
אם היא נחשבת ל "אמידה").
זוהי הסיבה מדוע לאור כל עשרות השנים האחרונות כבר השתרשה בחברה
הישראלית ה"ידיעה" כי תשלום דמי מזונות הוא תמיד בכיוון אחד: האב משלמם לידי האם,
ולעולם לא להיפך. אך הנה נפרץ הסכר ופסק דין תקדימי וחשוב מאין כמותו פורץ את הדרך
ומנסה להעביר אותנו למאה ה – 21.
השופטת שכתבה את פסק-הדין (השופטת אספרנצה אלון), ביודעה היטב כי
היא כותבת פסק-דין תקדימי, נימקה את פסק דינה בעיקר בטענה, כי הדין המסורתי אינו
מתאים עוד למאה ה 21 וכי יש להתאימו ולפרשו באופן שיתאים למציאות בה אנו חיים.
חוסר השוויון הבולט בין אב לאם בכל הנוגע לדמי מזונות נובע
מההבדלים שהיו בעבר הרחוק מאד, כאשר האב בלבד יצא לעבוד ולפרנס את המשפחה, בעוד האם
נשארה בבית ודאגה לגידול הילדים. במציאות אז, כאשר האב היה בעל ההגנבה הבלעדי, היתה
הטלת החובה המוחלטת עליו הגיונית. אולם לא עוד.
בפסק דינה מנתחת השופטת את הכנסות שני הצדדים וקובעת כי לאור
העברת המשמורת של הבן אל האב, הרי שעל האם לשלם לאב דמי מזונות עבורו.
משמעות פסק דין זה (אשר הצטרף לפסיקה מוקדמת) הינה כי כאשר
השתכרותה של האם גבוהה משמעותית מהשתכרותו של האב, רשאי בית המשפט לסטות מהכללים
הנהוגים בדין העברי ולחייב את האם לשאת בחלק משמעותי (ולפעמים גם חלק הארי) מדמי
מזונות הילדים, מתוך הכרה בעיקרון השוויון.
לסיום עלון זה נספר לכם על פסק דין נוסף (אף הוא מבית מדרשו של
בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, הפעם מפי השופטת שלי אייזנברג) בו חוייבה אשה לשלם
מזונות "משקמים" למי שהיה בן זוגה במשך שנים רבות, על בסיס הכלל שגובש בפסיקה של
תשלום "מזונות אזרחיים" בין ידועים בציבור.
מאת: צבי זף, עו"ד
משרד עו"ד צבי זף ושות' – התמחות בתחום דיני משפחה וירושה
רח' ז'בוטינסקי 155 רמת-גן, טל. 6132339 03
www.zeff-law.com |
