|
ואולם, אם ישכנע הנתבע את
בית המשפט כי יש בפיו טענה
הראויה להישמע, יעבור בכך הנתבע לפסים של
כתב תביעה
רגיל והתובע יידרש להוכיח את תביעתו כמו בכל תיק של
בית המשפט.
ביום הדיון בבקשת רשות להתגונן, רשאי
התובע, על פי שיקול דעתו להעלות את הנתבע לחקירה על תצהירו על דוכן העדים. מטרת
החקירה היא להראות לבית המשפט כי אין כל יסוד להגנת הנתבע וכי לא יתיר לו להתגונן
מפני התביעה.
בשלב ראשוני זה, לא יכנס
בית המשפט
לאמינות ואמיתות גרסת הנתבע. על כן, אם דברי הנתבע לא נסתרו מכל וכל ואם לא נסתרה
גרסתו מכל וכל, תינתן לנתבע
רשות להתגונן. אם יתגבר הנתבע על מכשול זה, יוכל להמשיך
בהגנתו ככל
נתבע ויהנה משוויון דיוני.
לעיתים,
בית המשפט יטה שלא לקבל ולא
להאמין לגרסת הנתבע אך לא יהיה מעוניין למנע ממנו את יומו בפניו. במקרה כזה יתנה
בית המשפט את מתן הרשות להתגונן בהפקדת סכום התביעה או חלקו, בקופת
בית המשפט.
חשוב לציין כי הנתבע לא רשאי בשלב זה של
הדיון בבקשת רשות להתגונן לחקור את התובע או בכלל לטעון כי אין אמיתות בתביעתו.
על כל פנים, אם קיימת הגנה כלשהי לנתבע,
גם אם אינו בטוח שיוכל לזכות במשפט, מן הראוי כי יגיש
בקשת רשות להתגונן, שכן במהלך
התהליך יוכל להגיע לפשרה עם התובע אשר יחשוש כי טענת הנתבע תתקבל, או יבקש להימנע
מדיון ארוך. מניסיון אומר כי מרבית התביעות מסתיימות בפשרה של הצדדים, ולכן, אם לא
תוגש
בקשת רשות להתגונן, הרי שגם פשרה לא תהיה והתביעה כנגד הנתבע תתקבל במלואה.
|
