ה"פ 10778/99

בפני כבוד השופט דר' עדי אזר

אדגר השקעות ופיתוח בע"מ

נ  ג  ד

ורדה ארליך

מרדכי ארליך

פסק דין

1.        המבקשת היא חברה ציבורית שעיסוקה היה במועדי התובענה מסחר בענף הטקסטיל. המשיב 2 נמצא חייב למבקשת סך של 214,000 ש"ח במסגרת הליכי הוצאה לפועל לשם מימוש שטר חוב שנמסר למבקשת במסגרת עסקי טקסטיל שהתנהלו בין הצדדים. הליכי גביית החוב נתקלו בקשיים ובמסגרת נסיון המבקשת לעקל נכסי מטלטלין של המשיב 2 נתקלה המבקשת בהתנגדות אשתו, המשיבה מס' 1, אשר טענה בבית משפט השלום כי המטלטלין מצויים בבעלותה. טענתה נדחתה ע"י כב' השופט ורדי אשר קבע בפסק דין מיום 18/5/99 כי חלה על יחסי בני הזוג חזקת השיתוף עקב חיים בהרמוניה כבני זוג נשואים משנת 1966 משך 33 שנים.נ

2.        התובענה שבפני עוסקת בדירת המגורים של בני הזוג . הדירה נמצאת ברח' מרדכי 6 רמת השרון וידועה כמקרקעין בגוש 6418 חלקה 258/20.  על פי הרישום בספרי רשם המקרקעין בהתאם לנסח נספח א' לסיכומי המבקשת, רשומה הדירה בבעלות שני המשיבים, מחצית לכלאחד מהם. המבקשת עותרת בתובענה זו להצהרה לפיה מחצית הנכס הרשום על שמה של המשיבה שייך גם לבן זוגה מכוח חזקת השיתוף וניתן לעיקול לטובת המבקשת. כמובן, יש קושי רב בהצהרה כזו מפני שבני הזוג קבעו על ידי הרישום בלשכת רישום המקרקעין כי לכל אחד מהם מחצית הדירה, ולכן אין זה נכון לקבוע כי מחצית הדירה שייכת לשני בני הזוג, מפני שבמקרה זה יש לקבוע כי גם מחצית הבעל שייכת לשני בני הזוג בחלקים שווים, והתוצאה הסופית היא שוב, חלוקת הדירה, כך שלכל אחד מבני הזוג מחצית בדירה. המחצית של האישה, שלה היא לפי הרישום, ואין לבעל יותר חלקים בדירה ממחצית בלבד. לכן, לכאורה דין התובענה להימחק על הסף מחוסר עילה.ב

3.        במהלך דיון שהיה בבית המשפט ביום 30/11/99 התברר כי זו אינה כוונת המבקשת. כוונתה האמיתית היא לטעון לזכות לגבות את חוב הבעל מן מחצית הדירה הרשומה על שם האישה. כוונה זו הובעה בבקשה לתיקון התובענה שהוגשה לבית המשפט בבש"א 1001/00. ההלכה הידועה היא כי אין מוחקים תביעה מקום שניתן לתקנה (ע"א 556/84 קומפני פריזיין נ' פלאטו שרון, פ"ד מ(2) 298 בסעיף 4) ועל כן הדיון בעילה האפשרית לתובענה זו ייעשה גם על סמך בקשת התיקון.ו

4.        טענת המבקשת בקליפת אגוז היא כי קיימת הלכת שיתוף בנכסים בין בני זוג ולהלכה זו גם צד של שיתוף בנכסים נגטיביים, כלומר בחובות. נטען כי על פי הפסיקה נושאת האישה גם בחובות המשותפים להוציא חובות בעלי אופי אישי. לפיכך, חוב עסקי של הבעל הוא גם חוב של האישה. בהיותה איפוא חייבת בחוב האמור, אין מניעה לעקל את מחצית הדירה השייכת לה ורשומה על שמה לשם גביית החוב שיצר בעלה, מפני שהיא עצמה חייבת באותו חוב מכוח חזקת השיתוף בחובות בין בני זוג.נ

5.        מדובר איפוא בהצעה לחידוש משפטי רציני שטרם נקבע כמוהו בפסיקה: כאשר הבעל יוצא לעבודתו, או כאשר האישה יוצאת לעסקיה, כפופה דירת המגורים לסכנת עיקולה ומכירתה, עקב חובות שיווצרו על ידי אחד מהם, ללא ידיעת או הסכמת בן הזוג האחר. רישום אמיתיובתום לב של חלק הדירה על שם בן הזוג האחר, אין בו כל תועלת לשם הגנה על נכס זה על פי הצעה זו. הגישה המשפטית המקובלת עד כה הייתה שונה. מי שעמד בקשרי מסחר וקיבל התחייבות אישית לפירעון חוב מפלוני, ידע כי לא יוכל לעקל את דירתו או ביתו של פלוני, הנשוי שלרעייתו חלק בדירה, ללא הסכמת בת הזוג. לכן, ידוע לכל כי נדרשת חתימת האישה על ערבויות, שטרי משכון או משכנתא ובטחונות אחרים. חתימה זו נועדה לאפשר לאישה להגן על קניינה ורכושה, ודעתה חייבת להישמע כשותפה שוות זכויות ברכוש. בהעדר הסכמת האישה המפורשת מראש, אין לגעת ברכושה, במיוחד כאשר הוא רשום על שמה.ב

6.        הפסיקה התלבטה בשאלת נכס שזכות האישה לא הייתה רשומה לגביו. כאשר נושה ערך עסק עם פלוני הרשום כבעלים של דירה בשלמות, ומתגלה לאחר מכן כי פלוני נשוי, ואשתו טוענת לזכות בדירה מכוח הלכת השיתוף, מה הדין? כב' השופטת בן פורת הביעה דעתה בצורה ברורה בנושא זה וציינה כך: 

"לכל הפחות, בנוגע לדירת המגורים של המשפחה, מן הראוי, לדעתי, שניתן דעתנו על השקפה שונה? חזקה על אדם בימינו שידועה לו האפשרות של שיתוף בין בני זוג בדירת המשפחה, אפילו היא רשומה על שמו של הבעל בלבד. מאפשרות זו אסור לצד השלישי להתעלם? עליו להראות שבנסיבות המקרה, לאחר שחקר ודרש, היה לו יסוד להאמין, וכי האמין בפועל, שהרישום משקף נכונה את זהות הבעלים, או שהאישה נתנה את הסכמתה לביצוע העסקה. אפילו מהווה חקירה כזו נטל, יש לה הצדקה למען ההגנה על בית המשפחה?" (ע"א 592/79 י' שצקי עורך דיןנ' סייד, פ"ד לה (4) 402 בעמ' 416-418).