הבראת חברות

רכישת דירה חדשה מקבלן

בדיחות על עורכי דין

קיים הבדל ביישום החוק בין צבא, רשויות מקומיות, מפעלים פרטיים:

במערכת הבטחון יש ממש מדיניות מוכתבת, מזה כחמש שנים, של עקירה מן השורש של התופעה של הטרדה מינית בצה"ל. במכתב עוזר הרמטכ"ל, ביום 30.4.00, נאמר בין היתר כך: "הרמטכ"ל הוא שנושא באחריות לעקירתה מן השורש של תופעת ההטרדה המינית בצה"ל והוא רואה עצמו אחראי לשלומן של חיילות הנמצאות בתורנות עם מפקדים. לאור זאת, אין הרמטכ"ל מוצא לנכון להשאיר מפקד בשירות צבאי, כשהוא כשל בהתנהגותו, בזמן ביצוע  תפקידו, כלפי מי שנתונה באותה העת תחת מרותו ואחריותו". ובראיון עם הרמטכ"ל, שפורסם בעתון "במחנה" ביום 10.9.99, צוטט הרמטכ"ל כדלקמן: "כל מי שהורשע בהטרדה מינית מגיע לוועדה להתרת חוזים, ועל פי סמכויות הרמטכ"ל משוחרר מצה"ל".

בכל מה שקשור לרשויות המדינה, התמונה די דומה, מעמידים לדין משמעתי על הטרדה מינית, בתור עבירת משמעת, והעונשים יכולים להיות חמורים ? פיטורים, שלילת זכות לפנסיה וכו'.

באופן טבעי, בגופים פרטיים יש פחות עיסוק בכך. לעתים יש גם פחות מודעות. יש עוד הבדל חשוב ? במקומות עבודה פרטיים קטנים בד"כ המטריד הוא עצמו בעל העסק או מנהל בכיר או יחיד בו, ואז אין אכיפה של חובות בעניין מקום העבודה (אין תקנון, אין אחראי על ביצוע החוק). המתלוננת בוחרת בד"כ לעזוב את מקום העבודה; היא פונה לרשויות המשפט, אם בכלל, רק בשלב מאוחר יותר. במקום עבודה ציבורי יש למתלוננת יותר מה לאבד אם תעזוב את המקום, וגם יש לה יותר נגישות להתלונן בתוך מקום העבודה.

פס"ד בעניין עב' (ב"ש) 1597/02 פלונית נ' חברה אלמונית: התובעת החלה לעבוד כשרטטת בעסק של ייצור חשמל. המטריד הוא בעל העסק. היא התפטרה, ובמקום העבודה החדש היתה עובדת שהיא סיפרה לה על ההטרדה, וזו עודדה אותה להגיש תביעה על ה"מ.

בית-הדין קבע כי חלק מההתייחסות האסורה למיניות האדם היא גלישה באתרי פורנוגרפיה באינטרנט, בנוכחות המוטרדת. זו יצירת סביבת עבודה עויינת, על בסיס "התמקדות במיניות". בית הדין מוסיף וקובע, שדי בכך כדי לבסס את ההטרדה המינית, ולהעניק לתובעת סעד כספי.