|
המשך
פרק שביעי: משפט בין-לאומי פרטי
135. הגדרה
בפרק זה "מושב" של אדם - המקום בו נמצא מרכז חייו; קטין, פסול-דין וחסוי, חזקה עליו שמושבו הוא במקום מושבו של נציגו כמשמעותו בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962, כל עוד לא הוכח שמרכז חייו נמצא במקום אחר.
136. סמכות בתי המשפט הישראליים
בית משפטבישראל מוסמך לדון בירושתו של כל אדם שמושבו ביום מותו היה בישראל או שהניח נכסים בישראלים.
137. ברירת הדין
על הירושה יחול דין מושבו של המוריש בשעת מותו, חוץ מן האמור בסעיפים 138עד 140.
138. דין נכסים מסויימים
נכסים העוברים בירושה לפי דין מקום המצאם בלבד, יחול על ירושתם אותו דין.
139. כשרות לצוות
על הכשרות לצוות יחול דין מושבו של המצווה בשעת עשיית הצוואה.
140. צורת הצוואה
(א)
צוואה כשרה מבחינת צורתה אם היא כשרה לפי הדין הישראלי, לפי דין מקום עשייתה, לפי דין מקום מושבו או מקום מגוריו הרגיל או לפי דין אזרחותו של המצווה בשעת עשייתה או בשעת מותו, ובמידה שהצוואה נוגעת למקרקעין - גם לפי דין מקום הימצאם.
(ב) לענין החלתו של דין זר לפי סעיף זה יראו את הכשרות הדרושה למצווה או לעדי הצוואה כענין שבצורה.
141. מיון מונחים
לענין קביעת הסמכות והדין לפי הסעיפים 136עד 140 תהיה לכל מונח המשמעות שיש לו בדין הישראלי.
142. דין חוץ המפנה אל דין אחר
על אף האמור בחוק זה, כשחל הדין של מדינה פלונית ואותו דין מפנה אל דין-חוץ, אין נזקקים להפניה, אלא יחול הדין הפנימי של אותה מדינה; אולם כשהדין של אותה מדינה מפנה אל הדין הישראלי, נזקקים להפנייה ויחול הדין הפנימי הישראלי.
143. דין-חוץ שאין נזקקים לו
על אף האמור בחוק זה, כשחל דין-חוץ, אין נזקקים לו במידה שהוא מפלה מטעמי גזע, דת, מין או לאום או סותר תקנת הציבור בישראל.
144. סייג לתחולת דין-חוץ
על אף האמור בחוק זה, דין-חוץ המקנה זכויות ירושה על פי דין למי שאיננו קרוב למוריש קרבת דם או קרבה של נישואין, חיתון או אימוץ, אין נזקקים לו אלא במידה שאותו דין-חוץ מכיר בזכויות ירושה כאמור המוקנות בדין הישראלי.
|
