אמנה למניעת כפל מס בין ישראל לבין
ארה"ב (המשך)
מיסוי בינלאומי
- אמנה בין ממשלת ישראל ובין ממשלת
ארצות הברית של אמריקה לגבי מיסים על
הכנסה
סעיף
3:מקום
המושב לצרכים פיסקליים
(1) באמנה זו:
(א) "תושב ישראל":
(1) חברה
ישראלית;
(2) כל אדם אחר (למעט
חברה
או כל גוף הנחשב, לפי החוק הישראלי, כחברה ), שהוא תושב ישראל לצרכי המס
הישראלי, אולם לגבי שותפות, עזבון או נאמנות, רק בזיקה להכנסה שהפיקו שותפות,
עזבון או נאמנות כאמור, החייבת במס ישראלי כהכנסת תושב ישראל אם בידי הגוף
המתאים או בידי שותפיו או נהניו.
(ב) "תושב ארצות הברית":
(1) חברה של ארצות הברית;
(2) כל אדם אחר (למעט
חברה
או כל גוף הנחשב לחברה , לצרכי המס של ארצות הברית), שהוא תושב ארצות הברית
לצרכי המס של ארצות הברית, אולם לגבי שותפות, עזבון או נאמנות, רק בזיקה להכנסה
שהפיקו שותפות, עזבון או כאמור, החייבת במס של ארצות הברית כהכנסת תושב ארצות
הברית אם בידי הגוף המתאים או בידי שותפיו או נהניו.
(ג) לענין פסקה (ב), אזרח ארצות
הברית או זר שנכנס לארצות הברית במטרה להיות תושב קבוע (מחזיק ב"גרין קרד"),
שאינו תושב ישראל לפי פסקה (א), יהיה תושב ארצות הברית רק אם יש לו בארצות
הברית נוכחות ממשית, בית קבע או שהוא נוהג לגור שם. אם תושב כאמור הינו תושב
ישראל לפי פסקה (א), הוא יחשב כתושב שתי המדינות המתקשרות, ולענין האמנה מקום
מושבו ייקבע לפי סעיף קטן (2).
(2) מקום שמכוח הוראות סעיף קטן
(1) נמצא שיחיד הוא תושב שתי המדינות המתקשרות:
(א) רואים אותו כתושב אותה מדינה
מתקשרת שבה הוא מקיים את ביתו הקבוע. עומד לרשותו בית קבע בשתי הארצות
המתקשרות, או אין לרשותו בית קבע אף באחת מן המדינות המתקשרות, רואים אותו
כתושב אותה מדינה מתקשרת שיחסיו האישיים והכלכליים עמה הדוקים יותר ("מרכז
האינטרסים החיוניים"). לגבי אדם שהוא "עולה" (כמוגדר בסעיף
35 לפקודת מס הכנסה), רואים את מרכז האינטרסים החיונים שלו
בישראל;
(ב) אם אי אפשר לקבוע את המדינה
המתקשרת שבה נמצא מרכז האינטרסים החיוניים שלו, רואים אותו כתושב המדינה
המתקשרת שבה הוא נוהג לגור;
(ג) אם הוא נוהג לגור בשתי המדינות
המתקשרות, או אינו נוהג לגור אף באחת מן המדינות המתקשרות, רואים כתושב המדינה
שהוא אזרח שלה;
(ד) אם הוא אזרח של שתי המדינות
המתקשרות, או אם אינו אזרחה של שום מדינה מתקשרת, יפתרו הרשויות המוסמכות של
המדינות המתקשרות את השאלה תוך הסכמה הדדית.
(3) כאשר בשל הוראות סעיף קטן (1)
אדם שאינו יחיד הינו תושב שתי המדינות המתקשרות, ישתדלו הרשויות המוסמכות של
המדינות המתקשרות לפתור את שאלת מקום מושבו בהסכמה הדדית ולקבוע את אופן החלת
האמנה לגביו. עד אשר יקבעו הרשויות המוסמכות כאמור, לא יראו את אותו אדם כתושב
המדינות המתקשרות, למעט לענין סעיף
26 (הקלה ממסי כפל), סעיף
27 (אי הפליה) וסעיף
31 (כניסה לתוקף) ולענין תשלומים מאת אדם כאמור הנדונים בסעיף
קטן (2) לסעיף
12 (דיבידנדים), סעיפים קטנים (2) ו-(3) לסעיף
13 (ריבית) וסעיף קטן (1)(ב) לסעיף
14 (תמלוגים).
|
