פסק דין מסטוף - פשיטת רגל

עזבון המנוח י' מסטוף

29.8.72

לפני מ"מ הנשיא (זוסמן), והשופטים ברנזון, ח' כהן

 פסק דין

השופט ברנזון: המערערת היא אלמנתו של איש עסקים, אשר במותו השאיר אחריו חובות מרובים ועזבונו הוכרז כפושט-רגל. היא וילדי הזוג ואמו של המנוח גרים בבית אשר ברחוב עמוס 6 בבני-ברק, הרשום בפנקס המקרקעין על שם המנוח.

השאלה העומדת לפנינו היא, אם המערערתזכאית למחצית הבית הזה בלבד, כפי שהיא טוענת, ועל-כן עליה לשאת רק במחצית החובות הרובצים עליו או שנעשו בקשר עמו, או שמא שייך העזבון שווה בשווה לה ולמנוח ועל-כן עליה לשאת באותו אופן גם בחובותיו?

הכלל הגדול בענין שותפות ברכוש של בני-זוג הוא, שהכל תלוי בכוונת הצדדים.

 על-פי-רוב, בגלל היחסים המיוחדיםהשוררים בין בני-זוג המנהלים אורח חיי נישואין תקינים, אין כוונה זו גלומה במסמך כתוב או אף בדיבור ברור ומפורש ביניהם, "שכן בדרך כלל אין הם מסדירים את יחסיהם המשפטיים..... בפי שאנשים זרים היו עושים זאת":ב ענין ברגר, ע"א 300/64, בע' 247; וראה גם דברי הנשיא בענין בריקר, ע"א

253/65, ב' 597, מול האותו. במקרים כאלה אפשר לעמוד על כוונת הצדדים מהתנהגותם בחיי המשפחה, מאופן ניהול נכסיהם ועניניהם הכספיים, ומהנסיבות הכלליות של המקרה.

השאלה מהו טיב היחסיםוסוג השותפות שבין בני-הזוג היא ביסודה שאלה של עובדה הנתונה בידי השופט היושב לדין בערכאה הראשונה, ואםלא היתה טעות ביישום ההלכה לעובדות המקרה, אין דרכו של בית משפט זה להתערב בקביעה עובדתית כזאת. הדגיש זאת חברי הנכבד, השופט ח' כהן, בענין ברגר, הנ"ל (שם, בע' 248, למטה), וחזר על כך השופט י' כהן בענין אפטה, ע"א 595/69, (בע' 571, למטה).

השותפות ברכוש בין בני-זוג נשואיםיכולה להיות באחת משלוש הצורות הבאות:ו

(1) שותפות כללית - המבוססת עלאיחוד מלא של המשאבים שלהם והחלה על כל מה שיש ושייך להם.

(2) שותפות מוגבלת - החלה רק על סוג מסויים של נכסים כמו, למשל, הנכסים שנרכשו בתקופת הנישואין, אך מוציאה את הנכסים שהיו לכל אחד מבני-הזוג בשעת הנישואין, או שנפלו לו בירושה בתקופת הנישואין.

(3) שותפות מצומצמת - המתייחסתרק לנכס פלוני או לנכסים פלוניים, כמו בית מגורי המשפחה, ריהוטו וציודו.

בכל סוג כזה של שותפות, האחריות המשותפת לחובות המשפחה היא תוצאה טבעית מהשותפות ברכוש והולכת עמה באופן מקביל. בשותפות כללית, האחריות לחובות גם היא כללית וחלה על כל החובות שנעשו ברכישת נכסי המשפחה ובניהולם וכן לקיום חיי המשפחה ולקידום האינטרסים שלה. בשותפות מוגבלת או מצומצמת, החבות מקבילה לזכות:נ האחריות של כל אחד מבני-הזוג קיימת רק לחובות שנעשו בדרך הרגילה בקשר עם אותו רכוש השייך לשותפות, ויש לפרוע אותם מתוך אותו רכוש לפני שאחד מבני-הזוג יוכל לזכות בחלקו בהם, או באחד מהם.

בפסק-הדין האחרון של בית משפט זה בענין דוד, ע"א 677/71, נדונה שאלה זו בהרחבה בפסק-דינו של השופט קיסטר. שם היה מקרה של נכס שהופקע על-ידי רשות ציבורית. האשה תבעה את זכותה למחצית הפדיון של הנכס לפני שסולקו חובות המשפחה שנוצרו בקשר עם רכישת נכסיה. השופט המלומד בבית המשפט המחוזי מצא כי קיים שיתוף נכסים כללי בין בני-הזוג, ובכל זאת לא שוכנע (מטעמים שאינם חשובים לעניננו) כי האשה חייבת לשאת בחובות שעשה הבעל בקשר עם הרכוש המשותף.

 מסקנה זו לא נתקבלה על דעתושל בית משפט זה, אשר קבע כי כאשר השותפות בין בני-הזוג היא כללית בכל הנכסים ובכל הענינים, כאשר "ישנה לבני-הזוג קופה משותפת וכל הכספים מוצאים על-ידי בני-הזוג, הנכסים - אפילו נרשמו על שם אחד מבני-הזוג - הם נכסים משותפים, ונובע מכך שגם החובות, אפילו רק אחד מהם בלבד התחייב בהם, הם חובות משותפים".

כן נאמר שם, (בע' 460):ב

"בשותפות המתייחסת למכלול נכסים, זכויות וחובות, אין שותף רשאי לדרוש חלוקת נכס אחד בלבד, אלא הוא רשאי לדרוש לפרק את השותפות ולקבל חלקו ביתרת הרכוש אחרי תשלום חובות השותפות; ועל-כל-פנים, כאשר הוא מבקש להוציא נכס אחד מכלל השיתוף, אינו יכול לעשות זאת לפני שישולמו כל חובות השותפות, שזהו הצעד הראשון שכל שותף רשאי לעמוד עליו. רק באין חובות לשותפות ואין התחשבנות בין שותפים ניתן לחלק נכס-נכס."

אני מילאתי אחרי פסק-דינו של השופט קיסטר והוספתי לאמור (בע' 463):ו

"בדרך כלל, כפועל יוצא מהחזקה בדבר שותפות כללית בנכסים, קיימת גם חזקה בדבר אחריות משותפת מקבילה לחובות שנעשו בדרך הרגילה על-ידי אחד מבני-הזוג בתקופת קיומה של השותפות, כל זמן שהם מנהלים אורח של חיי משפחה תקינים ולא נעשה הסכם ביניהם הקובע אחרת."

במקרה שלפנינו, תבעההמערערת בתחילה לעצמה את מחצית העזבון, ולחלופין - רק את מחצית בית מגורי המשפחה. במהלך המשפט, מאחר שהעזבון הוכרז כפושט-רגל והנאמן הסכים לראות את האשה כשותפה שוות זכויות וחובות בעזבון, היא חזרה בה מעתירתה העיקרית לבעלות במחצית העזבון כולו והסתפקה בעתירתה החלופית לבעלות במחצית בית מגורי המשפחה בלבד. אינני רואה כל פסול בכך, שהאשה הגישה את עתירתה בצורה חלופית כדי שתוכל לזכות באחת החלופות לפי מצב הראיות אשר תבואנה בפני בית המשפט ותתקבלנה על-ידיו. ברם, בפועל, במקרה כזה אין לו לבן-הזוג, אלא מה שהיה לו בשעת פטירתו של בן-הזוג השני, ועל-כן חייבת תביעתו להיות מושתתת על הזכות שרכש בתקופת הנישואין בחיי בן-הזוג המנוח והיתה קיימת בידו בזמן הפטירה. הוא אינו יכול לבור לו, לפי רצונו ונוחיותו, נכס פלוני מנכסי העזבון כנכס משותף ולנער את חצנו משאר הנכסים אך ורק משום שהעזבון כולו הוא בלתי-מאוזן.

השופט המלומד בבית המשפט המחוזי שלל את זכותה של המערערת לנכס ספציפי של בעלה המנוח או של עזבונו. אף שלא שוכנע שכנוע מלא בנכונות טענת האשה כי לצורך גיוס הכספים שהיו דרושים לקניית הבית מכרה את תכשיטיה, היה מוכן להניח לטובתה שאכן השתמש הבעל בדמי התכשיטים שנמכרו בסך 2,000 ל"י לרכישת הבית שעלה פי חמשה, "כר שאפילו לפי טענתה היא שכספים שלה הקנו לה חלק בבית יש לקבוע חלק זה כחמישית ולא יותר".

כשלעצמי, לא הייתי מגיע למסקנה כזאת רק בשל כך בלבד שתרומת הכספית של האשה ברכישת הבית, שנרשם על שם הבעל, היתה רק חמשיתמערכו. לגבי השאלה אם נכס מנכסי המשפחה, אף שהוא רשום על שם אחד מבני-הזוג, הוא רכוש משותף של שניהם, קובעתהעובדה אם הוא הושג על-ידי "מאמץ משותף" של שניהם. וכפי שנאמר בענין ברגר, (שם, בע' 246):

"המאמץ המשותף הנדרש הוא לאו דוקא השתתפות כספית של כל אחד מבני-הזוג הבאה מהכנסות או מרווחים שלו. אף במקרה שאשה אינה עובדת מחוץ למשק ביתה ואין לה הכנסה מנכסים שלה, אלא שהיא מנהלת את משק הבית ותורמת את חלקה לקיום המשפחה, לרבות חינוך ילדי הזוג, אפשר לראות בכך מאמץ מצדה לא פחות ממאמצו של הבעל המשתכר בחוץ מעבודה או מניהול עסק. הכנסות הבעל במקרה כזה מתאפשרות במידה רבה על-ידי עבודת האשה בבית וניתן לראות בהכנסות אלו פרי מאמץ משותף של בני-הזוג. לא-כל-שכן, כשהאשה מכניסה טבין ותקילין כל מה שיש לה לקופת המשפחה, המשמשת את הצרכים השוטפים של המשפחה ואת העסקים המתנהלים למענה, גם כשהם מתנהלים על שם הבעל."

אכן, במקרה שלפנינומצא השופט המלומד, כי האשה היתה "שותפת לחיים" של בעלה, כמשמעותו של הדיבור הזה ב"תורת איחוד המשאבים" בין בעל ואשה.

 בלשונו של השופט המלומד, לפי תורה זו:ב

"השותפות בחיים שוב אינה שותפות של רגשות וחוויות אישיות בלבד, אלא שותפות כלכלית כמעט מלאה, כמובן באותם מקרים שהשותפות הרגשית אף היא שלמה ובני-הזוג חיים חיי משפחה ביחד."

לזה הוסיף השופט המלומדואמר את הדברים הבאים, המהווים סיכום נאה למהותה ולתכנה של הדוקטרינה הנדונה:

"תורת איחוד המשאבים בהתפתחותה ההגיונית אינה באה לשריין חלק בנכסי המשפחה לאשה. עושה היא את האשה שותפה, ברוב המקרים אמנם שותפה לא פעילה אך שותפה מלאה לזכויות אך גם לחובות של עסקי הבעל, שתכליתם האמיתית או הנחזית היא לספק את צרכיה של היחידה המשפחתית ולקדמה מבחינה כלכלית. הצליח הבעל, עולה האשה עמו; לא הצליח, יורדת היא עמו ואינה יכולה אז ליהנות משני עולמות ולומר:נ לענין נכסים המצויים בעין - אני שותפה, ולענין חובות שנוצרו לרכישת אותם נכסים ולכלכלת המשפחה - איני שותפה."

על יסוד התרומה שתרמה האשה לטיפוח המשפחה בניהול הבית ובטיפולה בבעל

והילדים ובדאגתה להם, מצא השופט המלומד כי היה זה מקרה אמיתי של איחוד כללי של המשאבים, ועל-כן זכאית האשה לחלק שווה עם הבעלברכוש שנרכש בזמן הנישואין ונותר אחרי מותו, אך היא חייבת גם לשאת במחצית החובות של העזבון, שיש לפרעם מתוכו.

לדעתי, הגיע השופטהמלומד לתוצאה נכונה מבחינה עובדתית, ופרט להסתייגותי האמורה בדבר היחס שבין תרומתו הכספית של בן-זוג לרכישת נכסי המשפחה וחלקו בהם, הוא גם יישם כהלכה את עקרונות המשפט החלים על מקרה כזה, ואין מקום להתערבותנו.

הערעור נדחה, ועל המערערת לשאת בהוצאות המשיב בערעור בסכום כולל של 500 ל"י.

מ"מ הנשיא (זוסמן):ב אני מסכים.

השופט ח' כהן:ו אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק-דינושל השופט ברנזון.

5129371 ניתן היום, י"ט באלולתשל"ב (29.8.1972).

פסק דין  פשיטת רגל

בית המשפט העליון פסק -

(1)  הכלל הגדול בענין שותפות ברכוש של בני-זוג הוא שהכל תלוי בכוונת הצדדים.

(2)  השאלה מהו טיב היחסים וסוג השותפות שבין בני-הזוג היא ביסודה שארה של עובדה הנתונה בידי השופט היושב לדין בערכאה הראשונה.

(3)  שותפות ברכוש בין בני-זוג נשואים יכולה להיות באחת משלוש הצורות - הבאות:נ

(א)  שותפות כללית - החלה על כל מה ששייך לבני-הזוג:ב

(ב)  שותפות מוגבלת - החלה רק על סוג מסויים של נכסים;

(ג)   שותפות מצומצמת - המתייחסת רק לנכס פלוני או לנסי פלוניים.

(4)  בכל סוג כזה של שותפות האחריות המשותפת לחובות המשפחה מקבילה לשותפות ברכוש.

(5)  בשותפות כללית האחריות לחובות גם היא כללית וחלה על כל החובות שנעשו ברכישת נכסי המשפחה ובניהולם.

(6)  בשותפות מוגבלת או מצומצמת החבות מקבילה לזכות:ו האחריות של כל אחד מבני-הזוג קיימת רק לחובות שנעשו בדרך הרגילה בקשר עם אותו רכוש השייך לשותפות, ויש לפרוע אותם מתוך אותו רכוש לפני שאחד מבני-הזוג יוכל לזכות בחלקו בהם.

(7)  תביעתו של בן-זוג אשר בן-זוגו נפטר חייבת להיות מושתתת על הזכות שרכש בתקופת הנישואין והיתה קיימת בידו בשעת הפטירה.

(8)  לגבי השאלה אם נכס מנכסי המשפחה, אף שהוא רשום על שם אחד מבני- הזוג, הוא רכוש משותף של שניהם, קובעת העובדה אם הוא הושג על-ידי מאמץ משותף של שניהם.