פשיטת רגל בהלכת השיתוף

ואולם, חזקת השיתוף בחובות סויגה בפסק דין דוד נ' דוד (677/71) ל-

הסייג מורכבמ-3 מרכיבים:

    חובות שנעשו בדרך הרגילה; לדוגמה, לא יוכרו חובות שנעשו כתוצאה מבזבוז כספים על מאהבת, הימורים וכיוב'.

    בתקופת קיומה של השותפות; אם החובות נוצרו מלפני יסוד התא המשפחתי הם לא יוכרו.

    בני הזוג מנהלים חיי משפחה תקינים; די שיוכח שבני הזוג ניהלו חיים משותפים ביחידת מגורים משפחתית. אין דרישה לחיים הרמוניים בין בני הזוג.

היקף השיתוף בחובות

בפרשת מסטוף (633/71), אלמנת איש עסקים שהשאיר אחריו חובות מרובים ועזבונו הוכרז פושט רגל, התגוררה עם ילדיה בבית הרשום על שםהמנוח בלבד. האלמנה טענה שהיא זכאית לכך שמחצית הבית יירשם על שמה ורק המחצית השנייה אותה ירושה תוקנה לנאמן לתשלום חובות העיזבון.

מנגד, הנאמן על עיזבון המנוח טען כי העיזבון בכללותו שייך שווה בשווה למנוח ולאלמנה, ועל כן על האלמנה לשאת באותו אופן גם בחובותיו של העיזבון.

בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי שקיבל את טענת הנאמן וקבע כי היה שיתוף כללי בין האלמנה לבין המנוח, ועלכן היא זכאית לחלק שווה עם הבעל ברכוש שנרכש בזמן הנישואין ונותר לאחר מותו, אך היא חייבת גם לשאת במחצית החובות של העיזבון.

למעשה, היקף השיתוף בחובות קורלטיבי להיקף השיתוף בנכסים. נטל השכנוע לכתפי בן הזוג המבקש לשלול את תחולת חזקת השיתוף בחובות עלחוב מסוים.

ידיעה על קיומם של החובות במשך זמן רב עשויה להעיד על הסכמה משתמעת לנשיאה באחריות משותפת, במיוחד כאשר בן הזוג נוטל חלק פעיל בניסיונות הסדר החוב.

היקף האחריות לחובות כלפי בן הזוג

קיימת מחלוקת בין הפוסקים מהו היקף האחריות, במישור מערכת היחסים הפנימית, של בן הזוג שלא יצר את החובות. יש המאמינים כי ההתחשבנות ביניהם אינהאמורה לחרוג מהפחתת סך החובות מסך כל הרכוש ולא ניתן לדרוש מעבר לכך מאת בן הזוג שאינו חייב. כזכור, במקרה של נאמן בפשיטת רגל יש, לדעתי, לבחון את החובה להשתתף בחובות בן הזוג ממבט מערכת היחסים הפנימית,משום שהנאמן נכנס בנעלי בן הזוג.

היקף האחריות לחובות כלפי נושי בן הזוג

בפסק דין נניקשווילי (ע"א 5598/94 פ"ד מט' (5) 163) נקבעה לכאורה הלכה חד משמעית אשר הרחיבה את חזקת השיתוף בחובות גם למערכת היחסיםהחיצונית:

בפרשה זו נדון עניינם של בני זוג שניהלו במהלך כל שנות נישואיהם, מאז שנת 1966, חיים משותפים תחת קורת גג אחת. האישה הגישה לבית המשפטבקשה לצו הצהרתי לפיו היא זכאית להירשם כבעלים של מחצית מזכויות בעלה, אשר נקלע לחובות, באולם אירועים שלו, וזאת מכח הילכת השיתוף בין בני זוג.

ואכן בפרשת אדגר נ' שטנג (ע"א 1/98) התייחס בית המשפט המחוזי להלכה שנקבעה בפסק דין נניקשווילי במילים אלה:

במילים אחרות: האישה אחראית אחריות ישירה לחובותבן זוגה.

ואולם, החל מאותו מועד החלו בתי המשפט לסגת מהלכה פסקנית זו.

בפרשת אדגר נ' שטנג (המ' ת"א 130771/97) קיבל בית המשפט את תובענת האישה ופסק כי היא הבעלים של מחצית המיטלטלין בדירת מגורי הזוג ומן הראוי לאפשר לה לרכוש את מחצית המיטלטלין השייכת לבעלה, החייב, בטרם יוצאו למכירה בהליכי הוצאה לפועל.

בפרשת אדגר נ' ארליך (ה"פ 10778/99) דובר על חברה שתבעה את הבעל בגלל חוב גדול שלו כלפיה. בני הזוג ארליך נישאו בשנת 1966 ועל שמם היתה רשומהדירה בחלקים שווים. החברה ביקשה לגבות את החוב גם ממחצית הדירה הרשומה על שם האישה, מכח הילכת השיתוף בנכסים. בית המשפט המחוזי סרב ליישם את הילכת נניקשווילי ואיבחן אותה ב-2 נקודות עיקריות:

    במקרה ארליך היתה הדירה רשומה על שם 2 בני הזוג בעוד בפרשת נניקשווילי היה הנכס שבמחלוקת רשום על שם הבעל בלבד.

    בפרשת נניקשווילי דובר בנכס עסקי (אולם אירועים) בעוד שבמקרה ארליך המחלוקת נסובה על דירת מגורי בני הזוג.

בפסק דין שלם נ' טווינקו (ע"מ 1017/00) נקבע בהרכב של 3 שופטים אשר דחה את ערעור האישה:

    אין לייחד את החוב לרכוש ממנו נוצר החוב, כלומר, חוב שבו שותף בן זוג מכח הלכת השיתוף בחובות, ניתן לגביה לא רק מן הרכוש ממנו נוצר החוב.

    אין רלבנטיות אם הרכוש המשותף הוא דירה או נכס מסחרי.

    אין בסיס משפטי להעניק חסינות לנכסים שהבעלות בהם נקבעת על פי הלכת השיתוף תוך צמצום היקף הלכת השיתוף.

לידיעתך: פשיטת רגל באה להגן על חייב שאינו יכול לעמוד בחובותיו