עיקול על מסגרת אשראי (המשך)
המשך פסק הדין בנושא עיקול אשראי בנקאי
ג. האם עצם הטלת העיקול מקימה סיכון לבנק כי כספו לא יוחזר
כאמור, על פי תנאי הסכם מסגרת האשראי, שאושרו בבית המשפט
העליון בעניין בנק לאומי, הבנק רשאי להפסיק להעמיד אשראי, על אף קיומה של
מסגרת אשראי במקרה בו קם סיכון לבנק כי כספו לא יוחזר. הבנק טוען כי עצם
הטלת העיקול מצביע על שינוי לרעה במצבו הכספי של החייב ועל יצירת סיכון
נוסף לנושה. "התהוות מצב כזה צריכה לשמש פעמון אזעקה לכל נושה. על אחת כמה
וכמה לבנק, האחראי לכספי ציבור המפקידים שלו" (ע"א 57/89 בנק הפועלים בע"מ
נ' מכבשים הדרום בע"מ, פ"ד מה(3) 182 (1991) (פסקה 5)).
עם זאת, מקום בו במסגרת התנאים להסכם מסגרת האשראי, נטל
הבנק ביטחונות להבטחת החזר הלוואתו, הרי שעד לגובה הביטחונות כספו של הבנק
מובטח. מן ההיבט ההסכמי, התנאי המקנה לבנק זכות להפסיק את מתן האשראי,
לעולם לא יתקיים לגבי סכומי הלוואה עד לגובה הביטחונות שמחזיק הבנק, שכן
הבטחונות באים להבטיח בדיוק את סיכון הבנק. על כן, בהינתן הסכם מסגרת
אשראי, במסגרתו ניתנו לבנק בטחונות, הבנק מחויב תמיד להעניק ללקוח אשראי עד
לגובה הביטחונות. משהבנק מחוייב להעניק את הזכות למשיכת יתר, המדובר בזכות
כספית של החייב לקבלת כספים שבעל העיקול יכול להיפרע ממנה, כשם שהוא יכול
להיפרע מכל זכות כספית אחרת.
הבנק טוען כי תוצאה זו, לפיה ניתן לעקל את הזכות למשיכת יתר
על פי הסכם מסגרת אשראי, כולה או חלקה, אינה מתיישבת עם מהותה של הזכות ועם
שיקולי מדיניות משפטית. כפי שיפורט להלן, איני מקבלת טענה זו. אתייחס תחילה
למהותה ואופייה של הזכות למשיכת יתר על פי הסכם מסגרת אשראי, ומשם אעבור
לבחון האם התוצאה אליה הגעתי מתיישבת עם שיקולי מדיניות משפטית ראויה.
או דלג ישירות לעמוד: 2,
3,
4,
5,
6,
7,
8,
9,
10
|
