עיקול על מסגרת אשראי (המשך)
המשך פסק הדין בנושא עיקול אשראי בנקאי
1. רקע הדברים
המבקש 1 הינו בעל השליטה ומנהל במבקשות 2 ו-3, משה אלבס
אחזקות בע"מ וא.מ. רכיבים (2005) בע"מ.
המשיב הפורמאלי 1 הינו בעל מניות במשיבה הפורמאלית 2,
דורנקסט אלקטרוניקה בע"מ.
במסגרת תביעה שהגישו המבקשים נגד המשיבים הפורמאליים,
במסגרת ת.א. 1905/06, הוטל ביום 16.10.08 עיקול זמני על סך 3,431,954 ₪ על
נכסי המשיבים הפורמאליים המוחזקים בידי הבנק. בהודעה לבנק על דבר העיקול,
נאמר כי העיקול הוא על "כל הנכסים, הכספים, ני"ע, קופ"ג, הפקדונות,
החסכונות והזכויות מכל מין וסוג השייכים למשיבים או אשר יהיו שייכים
למשיבים לרבות כספים המצויים או מוחזקים אצל מי מהמחזיקים לשם הבטחת ביצוע
פסה"ד" (להלן: העיקול).
העיקול הוטל מכוח תקנה 374 לתקנות סד"א הקובעת:
"בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של
הנושים שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק, בכפוף להוראות סימן א', ואם
שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על
ביצוע פסק הדין".
בתגובה להודעה על דבר הטלת העיקול, השיב הבנק במכתב מיום
23.10.08 כדלקמן (נספח ז' לבקשה):
"בתשובה לצו העיקול, הריני להודיעך כי: לנ"ל אין יתרת זכות
בחשבון.... אין כספים לעיקול".
הבקשה לאישור עיקול שלפני הוגשה בהתאם לתקנה 378 לתקנות
סד"א הקובעת:
"(א) לא הודה המחזיק כי נכסי המשיב מצויים בידו, או התנגד
מכל טעם אחר לאישור העיקול או לא השיב כלל בתוך המועד שנקבע לו, יהא המבקש
רשאי בתוך חמישה עשר ימים מיום שהומצאה לו תשובת המחזיק או בתוך חמישה עשר
ימים מתום המועד האמור, הכל לפי נסיבות הענין, להגיש לבית המשפט בקשה
מנומקת בכתב לאישור העיקול.
(ב) דינה של בקשה כאמור כדין כתב תביעה ויחולו עליה הוראות
תקנה 19; דינו של מחזיק לענין אישור העיקול כדינו של נתבע, בשינויים
המחויבים לפי הענין".
בסעיף 13 לכתב ההגנה, אישר הבנק כי למשיבה הפורמאלית 2 יש
מסגרת אשראי, אולם טען כי זכות המשיבים הפורמאליים למשיכת כספים בהתאם
למסגרת האשראי, אינה ניתנת לעיקול. בסעיף 11 לכתב ההגנה פירט הבנק את
תשובתו לצו העיקול, כמפורט להלן:
"א. בחשבון המשיב הפורמלי 1 לא היתה כל יתרה, והחשבון היה
מאופס.
ב. בחשבון המשיבה הפורמלית 2, היתה יתרת מט"ח בסך 7,563.20
$.
כמו כן, היתה יתרת חובה בעו"ש בסך של 103,776 ₪.
בשל זכויות קיזוז העומדות לבנק על פי ההסכמים בין הבנק
למשיבה הפורמלית 2, כספי מט"ח משמשים לכיסוי יתרת החובה בחשבון.
בשל כך, ולנוכח מאזן גבוה יותר של יתרת החובה, לפיכך לא היו
יתרות כספים לקיזוז".
מסגרת האשראי הוסדרה בין המשיבה הפורמאלית 2 לבין הבנק
בהסכם מסגרת אשראי (נספח 3 לסיכומי המבקשים). על פי הסכם מסגרת האשראי,
הסכים הבנק להעמיד למשיבה הפורמאלית מסגרת אשראי בסך כולל של 220,000 ₪.
ואולם, בסעיף 6 להסכם מסגרת האשראי נקבע כי הבנק רשאי להקטין או להפסיק את
מתן האשראי בהודעה מוקדמת של 10 ימים לפחות; או ללא הודעה מוקדמת אם לדעת
הבנק התקיימו נסיבות שיש בהן כדי לסכן את יכולתו לגבות את האשראי.
לאחר השלמת הליך גילוי מסמכים, המחלוקת בין הצדדים נותרה
משפטית, בשאלות, האם מסגרת האשראי ניתנת לעיקול, והאם רשאי הבנק להצהיר כי
אין כספים לעיקול מקום בו קיימת יתרת מט"ח, בשל זכויות קיזוז הנתונות לו
מכוח הסכם עם הלקוח.
המבקשים טענו בסיכומיהם כי מהמסמכים שחשף הבנק במסגרת הליך
גילוי מסמכים, עולה כי יתרת החובה של המשיבה הפורמאלית 2 ביום 16.10.08,
יום מתן צו העיקול, היתה נמוכה משמעותית מיתרת החובה ביום 23.10.08, היום
בו טוען הבנק כי קיבל את ההודעה על הטלת העיקול. עוד טוענים המבקשים כי
עולה מהמסמכים כי יתרת המט"ח ביום הטלת העיקול היתה גבוהה משמעותית מיתרת
המט"ח ביום 23.10.08, אליו מתייחס כאמור מכתב הבנק.
היות ומאישור המסירה שצירפו המבקשים לבקשתם עולה כי מסירת
ההודעה על העיקול לבנק בוצעה ביום 23.10.08 (נספח ו' לבקשה), פסק הדין,
שעניינו כאמור בשאלות המשפטיות המהותיות שפורטו לעיל, יתייחס ליתרות בחשבון
המשיבים הפורמאליים בבנק במועד זה, ולא במועד הטלת צו העיקול.
או דלג ישירות לעמוד: 2,
3,
4,
5,
6,
7,
8,
9,
10
|
