עיקול על מסגרת אשראי (המשך)
המשך פסק הדין בנושא עיקול אשראי בנקאי
ד. סיווג הזכות למשיכת יתר על פי הסכם מסגרת אשראי
הזכות למשיכת יתר על פי הסכם מסגרת אשראי הינה זכות חוזית
המגיעה למשיבים הפורמאליים מצד שלישי – בענייננו הבנק. ניתן לעקל זכות
חוזית של הנתבע, המוחזקת בידי צד שלישי, ובמקרה זה המעקל נכנס לנעליו של
החייב במערכת היחסים שבין החייב לצד השלישי (ד"נ 30/67 שטרן נ' שטרן, פ"ד
כב(2) 36, 41 ו-49 (1968)). בע"א 6574/99 מדינת ישראל, משרד השיכון נ' עו"ד
בנימין קרייתי, פ"ד נח(3), 313 , 319-320 (2004), נאמר על מהות העיקול
המוטל על זכות חוזית של הנתבע אצל צד שלישי:
"כאשר מוטל עיקול על זכות חוזית של הנתבע, אין המחזיק חופשי
לעשות פעולות שאינן מתיישבות עם מהותו של העיקול. כשם שנאסר על הנתבע או
המחזיק להבריח את המעוקלים, כך נאסר עליהם לרוקן זכויות בנכס המעוקל, למשל
בדרך של שינוי התמורה הכספית המגיעה לנתבע מהמחזיק (א' גורן, סוגיות בסדר
דין אזרחי (מהדורה שביעית, תשס"ג-2003) 427). פירושו של דבר, שעם הטלת
העיקול על הזכות החוזית, נאסר על המחזיק לשלם לנתבע את התמורה המוסכמת
במועדה. החיוב החוזי "מוקפא" בתקופת העיקול".
המבקשים נכנסים לנעלי המשיבים הפורמאליים במערכת היחסים
החוזית שלהם אל מול הבנק, ולכן יכולים לעקל זכויות חוזיות של הבנק כלפי
המשיבים הפורמאליים. במידה והועמדו בטוחות במסגרת תנאי הסכם מסגרת האשראי,
קיימת זכות חוזית עתידית ודאית של המשיבים הפורמאליים למשיכת יתר בגובה
הבטוחות שהועמדו כתנאי להסכם מסגרת האשראי. לעולם לא יתקיים חשש לסיכון
כספו של הבנק בסכום הבטוחות, ולכן הבנק מחויב תמיד לאשר את משיכת היתר עד
לגובה הבטוחות. משאין בטוחות, יכול ויתקיימו נסיבות המצדיקות הפסקת האשראי,
ולכן לא ניתן לראות בזכות למשיכת יתר לפי הסכם מסגרת אשראי, זכות עתידית
ודאית הניתנת לעיקול, בוודאי שאין מוצדק לראות בה זכות הניתנת לעיקול בשלב
של עיקול זמני לפני מתן פסק דין לטובת הנושה.
הבנק טוען כי נוכח מהותה של הזכות למשיכת יתר כזכות אישית
המבוססת על יחסי אמון בין הבנק ללקוח, היא זכות שאינה ניתנת להעברה, שעבוד
או עיקול, ללא הסכמתם של הלקוח והבנק גם יחד. אין מקום לקבל טענה זו כאשר
הבנק נטל בטוחות להבטחת האשראי. כאשר הבנק לא נטל בטוחות, אכן, יתכנו מקרים
בהם הבנק העמיד את מסגרת האשראי במסגרת היכרות אישית עם הלווה ועל סמך יחסי
אמון.
אולם, כאשר הבנק מחזיק בבטוחות להבטחת פירעון הלוואתו כתנאי
להעמדת מסגרת האשראי, אין משמעות לזהות הנושה, שכן החוב מובטח בבטוחות.
במקרה כזה, לזכות למשיכת יתר בתוך מסגרת האשראי משמעות כלכלית, שכן, אלמלא
היה מחזיק הבנק באותן בטוחות, היה בידי נושים אחרים של הלקוח, שאינם הבנק,
לעקל את הנכסים המוחזקים כבטוחות. בעניין אלוני לעיל דן בית המשפט העליון
בשאלה כיצד יש לנהוג בזכות הכוללת יסודות אישיים שאינם ניתנים לעיקול לצד
יסודות כלכליים-רכושיים. כב' השופט ש' לוין, בדעת רוב, קבע (פסקה 10 לפסק
דינו):
"כיצד עלינו לנהוג בזכות מעורבת כזו? לדעתי תלוי הדבר
בנסיבות. במקרים שבהם אין אפשרות להבחין בין היסודות הכלכליים-רכושיים לבין
היסודות האישיים, יתכן שההחלטה תיפול, לפי הנסיבות, על יסוד ניתוח המרכיבים
של הזכות כדי לבחון מה הם מרכיביה הדומיננטיים. לעומת זאת מקום שהיסודות
הכלכליים-הרכושיים של הזכות והיסודות האישיים ניתנים להפרדה, ינקטו הליכי
האכיפה אך כנגד היסודות מהסוג הראשון".
בענייננו, ההפרדה בין המאפיינים האישיים של הזכות למשיכת
יתר על פי הסכם מסגרת אשראי, לבין מאפייניה הכלכליים, קיימת מאליה מקום בו
כנגד הזכות מחזיק הבנק בביטחונות וכגובה הבטחונות.
או דלג ישירות לעמוד: 2,
3,
4,
5,
6,
7,
8,
9,
10
|
